מטריקס 1AC13C

קודם כל האם 'מטריקס' קשור.

סימון המטריקס המוצע כאן - '1AC13C' - אמנם אקראי וחף מכל משמעות, אך 'השיטה החדשה' שמאחוריו היא כן נסיון לבדוק האם ייתכן אחרת. אולי המונח מטריקס קצת מטעה ואין הכוונה בבחירה במציאות מקבילה, כזו המתקיימת במקביל לקיימת, זו המוכרת לנו, שבה יכולים להבחין רק חלק שלהם תכונות מתאימות - יכולות חישה וניתוח מתקדמות, ואף יכולת עיבוד מרכזי שונה, אלא בסך הכל נסיון להציע שיטה ליישור מבט. אמנם במובנים מסויימים זהו באמת 'העולם החדש', אך רק בשיתוף שם - זהו בסך הכל אותו עולם מוכר ופרובלמטי, שמציב בפנינו מדי פעם דילמות, שנראה שצצות ומתרבות במיוחד בעיתות של משבר, אך לא כל פרובלמה המשכה הטבעי בדילמה, קונפליקט, בוודאי שלא לכולם, והרי בכדי שיתפרץ לו קונפליקט חייבים (לפחות) שני עניינים מנוגדים, לפחות שניים, ו'מטריקס 1AC13C' הוא בסך הכך לא יותר מאשר שימת דברים על שולחן וכלל אין לראות בו ניתוח ממצא של הדילמה ונסיון הכרעה לכאן או לכאן.

קצת רקע מהזמן הקרוב.

ביום שבת פרסמו מספר עיתונים אירופאים, שבין הבולטים בהם ה- De Telegraaf ההולנדי, ה - Le Soir ו - Het Nieuwsblad הבלגים, ה - Times הבריטי, L’Equipe הצרפתי, וה - La Gazzetta dello Sport האיטלקי, שאליהם הצטרפו לאחר מכן מספר עיתונים נוספים וידועים אחרים ממקומות שונים מסביב לגלובוס, מניפסט - MANIFESTO FOR A CREDIBLE CYCLING  - בו הם קוראים לשינויים בענף האופניים, שינויים שאותם הם מפרטים, ודורשים להכניסם לתוקף כבר בעונה הבאה - 2013. פרסום המניפסט במשותף על ידי העיתונים והשינויים המוצעים בו הוא אחד הנסיונות הראשונים להציע פתרונות קונקרטיים, כאלה שיסמנו אולי דרך חדשה בכדי לחלץ את הענף מהמשבר שאליו הוא נקלע בעקבות פרסום דוח ה- USADA והמשתמע ממנו, וכפי שכבר ידוע היטב המשתמע ממנו כולל רשימה ארוכה של חשודים שחלקם אינם מצויינים ככאלה בדוח, אך נחשדים בפעילות בלתי חוקית לכאורה בקשר להתנהלותם בפרשיית ארמסטרונג - בוודאי התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם מה שהיו אמורים לייצג - נקיון כפיים.
המניפסט לא רק רואה ב- UCI אחראית מרכזית למה  שקרה - לא רק ב'פרשיית ארמסטרונג' אלא גם ביחס לכל השנים האפלות הללו כולן - אלא מביע במפורש חוסר אמון מוחלט בארגון גם כיום, אך לא רק בו - הוא מטיל אחריות גם במנהלי הקבוצות כמו הספונסרים המארגנים והרוכבים עצמם - 'כולם היו במשחק'.
המניפסט מציג רשימה של דרישות לשינויים, בינהם:
מינוי ועדה באחריות ה-WADA לבדיקת האשמות השונות ביחס ל- UCI.
העברת האחריות והסמכות לבדיקות הסמים לגוף עצמאי ברשות ה-WADA וההתאחדויות הלאומיות.
החמרת הענישה לגבי הספורטאים שיתפסו.
הגברת האחריות והשיתוף של המממנים הראשיים של הקבוצות.
העברת הזכיונות לרשיון התחרויות בסבב הבכיר מבעלי הקבוצות לספונסרים.
שינוי יסודי ושקיפות מוחלטת בהליך בחירת הקבוצות לסבב הבכיר.
ה-UCI הזדרזה אמנם והודיעה על מספר צעדים, שבהם בין היתר מינוי ועדה חיצונית בלתי תלויה לבדיקת הטענות השונות שעלו ביחס לטיפולה ב'תיק ארמסטרונג' במשך השנים (מי ימנה את 'חבריה הבלתי תלויים', כמו עוד מספר עניינים בירוקרטיים נוספים נשארו עדיין בלתי פתורים, אך מי כמונו ילידי ותושבי ארץ הזית היונה והתופים בכדי להכיר משמעות 'מינוי ועדה' בעיתות משברים), הקפאת ההליכים המשפטיים שנפתחו (גם על ידה) כנגד העיתונאי פול קימאג' (לפחות עד לפרסום דו"ח הועדה), דרישה מארמסטרונג להחזרת כספי זכיותיו מהשנים היפות (~ 3 מיליון יורו) ועוד.
טוב, חייבים להודות, אלו נשמעים באמת צעדים בכיוון הנכון - אך על אף שהכיוון נראה כנכון הרי בד בבד לו היעד כלל לא ממש ידוע. זו הרי עת לגואל, אך גואל, כפי שכבר כתבתי כאן לא פעם, לא בנמצא - ככה זה, כמעט תמיד, וכך, בעיתות משבר שכאלו, בהיעדרו של גואל מופיעים להם, ממש כמעט מעצמם, רעיונות - רעיונות כן אך גואל אַין.
אך מכיוון שגואלים חסרים אנו גם כאן, בארץ רעמות התוף, כל מה שנותר הוא 'כיוונים', ואולי כדאי שנתמקד ב'כיוון' המרכזי - סמים - לא סמים באופן כללי, שזהו כיוון קצת שונה, אלא סמים בספורט, ואפילו ביתר דיוק סמים בעולם האופניים.

סמים ב'עולם האופניים'
לעיתים נדמה שיש הסכמה כללית ורחבה נגדם, אצל כולם: חובביי הענף - נגד, 'המשתמשים' עצמם - הרוכבים - נגד, וכך גם יתר 'סועדי אותה צלחת' - הספונסרים, המארגנים וכדו' - אך האם באמת כך הדבר?.
לאחרונה, בין יתר ה'כיוונים' שהועלו, אלו שמופיעים להם ומועלים תדיר בעיתות משברים כאמור, חוזר ומופיע גם הטיעון המצדד בשימוש, גם בספורט (האם אותם מצדדים מצדדים גם בשימוש בסמים בלתי ספורטיביים, 'סמיי היום יום', לא ידוע).
באוסטרליה 'התגלה' רופא, אמנם די מבוגר, שמצהיר ברייש גליי על תמיכתו בשימוש בהם, וטוען שאין בהם כל רע - 'מוות הם בוודאי שאינם גורמים...', אך מוסיף ומספר שהשימוש בחלק מהסמים המדוברים נפוץ ברפואה מזה עשרות שנים, ומשמש ככלי עזר חשוב בעבודתה - 'אז מה ההבדל?'.
פלויד לאנדיס, אותו שורק משרוקיות, שנוא נפשם של תומכי ארמסטרונג, אמר כבר ב-2011 ש'חבל על הזמן' - 'אין סיכוי במלחמה נגד הסמים בספורט - אי אפשר יהיה לעולם לתפוס את כולם... מדע הסמים כה מתקדם והוא ימשיך ויתקדם עוד ועוד... עדיף לעשות את השימוש חוקי ולעזוב את הרוכבים בשקט... הרעים ישארו תמיד רעים ותמיד יהיו שם'.
אפילו דר.פאררי, אותו 'רופא שטן', כפי שהוא נקרא מדי פעם, הביע את דעתו בתחילת דרכו שאין שום רע בחומרים הללו - 'הם לא שונים מאוד ולא מזיקים יותר ממיץ תפוזים - גם אם תשתה 20 ליטר מיץ תפוזים במכה אחת תורעל...'.
אז מה - להתיר או לא - להתיר או להמשיך ולהשקיע מאמצים בנסיונות לאכוף איסור מחמיר ונוקשה כנגדם?.

להתיר
באמת למה לא - בואו נתיר שימוש בסמים בספורט (רק בספורט - חלילה לא ביום יום), ואם מתירים שימוש בסמים מן החובה לשאול לפני כן מספר שאלות, ואין לראות בנסיון שאלת השאלות שלהלן נסיון לשאול את השאלות הרלוונטיות כולן אלא מספר מצומצם בלבד שלהן:

1. האם יותרו לשימוש כל הסמים המוכרים (וגם אלו שלא לכולם) או רק סמים לפי 'רשימת סמים מותרים בשימוש'?
2. האם מדובר רק בסמים או גם בשיטות אחרות של סימום (עירוי דם למשל)?
3. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם יותר השימוש בכל חידוש מדעי על מנת לשפר את ביצועי הרוכבים או שהדבר יישקל מחדש מדי זמן קצוב או בעקבות התפתחות/התקדמות המדע?
4. האם המימון לסמים יגיע מהרוכבים עצמם או ימומן בסעיפים מיוחדים בחוזיהם על ידי הספונסרים הגדולים, NIKE למשל?
5. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם בכדי לייצור 'שיוויון סימומי' לא ראוי שתוקם 'קרן סמים' על ידי אותם רוכבים מסוממים בכדי לשמור על שיוויון בתנאי הסף לתחרויות שבינם לבינם?
6. האם בסבב המקצועני ירכבו רק רוכבים מסוממים או יורשו להשתתף גם רוכבים נקיים?
7. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית מה יהיה על הרוכבים הנקיים?
8. אם התשובה לשאלה 6 חיובית, האם במשחקים האולימפיים ירכבו הרוכבים המסוממים או רק הנקיים או גם המסוממים וגם הנקיים?
9. אם התשובה על שאלה 6 היא שלילית, והמסוממים ירכבו עם הנקיים, האם הם ירכבו בקבוצות שונות או יסומנו (סימון ל'רוכב מסומם', וסימון אחר ל'רוכב נקי') באופן שיאפשר לצופים לזהות מי מסומם ומי נקי?
10. האם הרוכבים הנקיים ימשיכו להיבדק בבדיקות עדכניות לגילוי סמים או שלא יהיה בכך עוד צורך?
11. אם התשובה לשאלה 6 היא שלילית, האם יהיו בכל תחרות שני מנצחים - אחד נקי ואחד מסומם?
12. האם סכומיי הזכיות בשתי התחרויות יהיו שווים?
13. אם התשובה לשאלה 6 היא שלילית, האם יימצאו מספיק צופים שימשיכו להתעניין במירוצי המסוממים?
14. האם תורשה החלפת לב במסגרת התחרויות של המסוממים?
15. האם תוואי המסלולים לתחרויות יהיה דומה או ייבחרו מסלולים מיוחדים למסוממים ומסלולים אחרים לנקיים?

לא להתיר
הקורא מוזמן להעתיק כרצונו את אותן שאלות מהחמש עשרה שנשאלו תחת הכותרת 'לא להתיר', ולענות עליהן תשובות שונות.

אז מה עם המטריקס

המטריקס קיים - הוא היא קיים תמיד - ואנו לא זקוקים לשום רשת סיבים אופטיים מתקדמת ואפשרית בכדי להאמין שהוא מן האפשר, שהוא קיים - המטריקס שייך למוחינו, הוא חלק בלתי נפרד מקיומינו - חלקינו רואה יותר וחלקינו לא רואה הרבה. אבל גם הרמאים היו קיימים תמיד, והם חיפשו להם תמיד דרכי תחבולות בכדי להשיג את רצונם, מבלי לתת דעתם שבדרכם זאת הם פוגעים באחרים. ודרכם של אנשי הבייניים היא לעולם נסיון להידמות לאותם רמאים בעצימת עיניים -  עצימת העיניים מראות את העוול.

טור דה פראנס 2013, רשימה ראשונה

ה- ASO חשפה ביום רביעי בפאריס את מסלול הטיול הצרפתי של 2013, ואף כי לא היו הפתעות מרעישות ומי שרצה יכול היה כבר לדעת מבעוד מועד עם מה יהיה לרוכבים עסק ביוני/יולי בשנה הבאה (למשל באתר המצויין velowire), בלהט עניינים בוערים לא פחות לא נמצאו לתכנית הטיול הרבה מתעניינים טרם ההשקה הרשמית, ובספק אם נסיונות להרהורים רציניים על המסלול שפורסם יצליחו להסית את תשומת הלב גם עכשיו, אבל בכל זאת - הטור זה הטור, והוא המרוץ החשוב בסבב, האירוע המרכזי בשנה זה שמסביבו נבנה כל היתר - מלוח שנת המרוצים ועד לתקציבי הקבוצות והאפשרות שלהן לגייס בכלל ספונסרים, אז מן הראוי לתת קצת כבוד.
הטור חוגג מאה שנים, ופרודום והיועצים האחרים שעומדים לשירותו עשו את הכל בכדי לעשות את הסיבוב חגיגי הפעם, ונראה שהוא באמת כזה - קודם כל הטיול לא עוזב את צרפת כלל (פעם הראשונה והאחרונה הייתה ב-2003), לא גיחה קצרה לפתיחה ולא גיחת הרים לאיטליה או שוויץ או בכלל - רק צרפת. הטיול יוצא מהאי קורסיקה שמארח את הטיול פעם ראשונה, ומבקר בלא פחות מ-10 מקומות חדשים (עריי יציאה ו/או סיום קטעים), אבל בזה לא די - הוא יטפס את האלפ דואז פעמיים באותו קטע (קטע 18 ב- 18 ליולי), הוא יבקר ביקור חגיגי במון סאנט מישל, שישמש היעד לסיום קטע נגד שעון (קטע 11, 10 ליולי), ואז יסתיים בסיום חגיגי במיוחד - הסיום אמנם עדיין בפאריס, אך הוא יתרחש בערב, ולא רק, אלא שבמקום פניית ה-U המוכרת במעלה השדרה הוא יקיף חזור והקף את שער הנצחון - הצרפתים יודעים לחגוג.
אז איזה מסלול יש לנו? - המסלול הוא מסלול אוהד מטפסי הר - ארבעה סיומי פסגה מתוך שישה קטעי הרים, שלושה נגד שעון אך שלושתם למרחק בינוני קצר (25, 33, ו-32 קילומטרים), שמתוכם אחד קבוצתי ואחד שמתסיים בטיפוס (מון סאן מישל), אך גם השלישי הוא 'בעייתי' ולא מישורי כלל, כך שאין שום סיבה שהמטפסים לא ישארו בתמונה עקב הפסד זמנים בקטעים נגד השעון - יותר מזה בספק אם הם יקבלו מהמארגנים של הטור.

המסלול מציע (גם לדברי המארגנים) משהו בשביל כל אחד - הוא מציע קודם כל אפשרות למאיץ להיות לבוש בצהוב - הקטע הפותח בקורסיקה הוא מישורי לחלוטין (הפעם אין פרולוג), ואין סיבה שלא נראה סוף כל סוף מאיץ הדור/צהוב לבוש - המאיצים יקבלו את חלקם בעוד שישה קטעים שאמורים להיות מתאימים להם, אבל הוא מציע מספיק גם לפאנצ'רים, לפחות חמישה קטעים כאלה בתכנית, וכאמור מציע 'די הרבה' למטפסים - שישה קטעי הרים שמתוכם ארבעה בסיום פסגה, אבל בל נשכח שהוא מציע גם משהו לאנשי השעון המיומנים בביצוע בתנועה - כזה שבתוך מירוץ רב קטעים, אבל גם מציג שוב את ה-TTT שבו נראה את אלופת העולם החדשה האומגה פארמה קוויק סטאפ על המסלול.

האם הפעם יהיה מתח? - כמו תמיד, על אף כל התכניות והתכנונים קשה לדעת, ולעיתים הדבר כלל לא תלוי בתכנונים אלא בתאונות ובשאר 'ברוֹכים', אבל על פי ספר הטיול יש סיכוי שהפתרונות לגבי זהויותיהם של המנצחים יתגלו מאוחר בתוך הטיול.
לאחר הימים בקורסיקה (שלושה ימים ראשונים) שלמעט הקטע הראשון הם ימי רכבת הרים אך לא גבוהה במיוחד, כך שלא צפויות הרעשות והענייינים אמורים להיות עדיין בשליטה של הקבוצות, הטיול יחזור ליבשה, ול-TTT בניס, וכאן נראה לראשונה מי מבין הקבוצות הגיע מוכן, מי הגיע מוכן באופן חלקי, ומי לא ממש מוכן או מעוניין/מתעניין בדירוג הכללי הסופי.
לאחר שני קטעי מעבר הטיול יגיע לאלבי העתיקה, בקטע שמתאים לפאנצ'רים, אבל מיד אחריו, ביום שבת, הוא נופל על קטע ההרים הראשון, וסיום פסגה ב- Ax 3 Domaines המוכר - 7.8 קמ ב- 8.2%, וכל זאת לאחר Col de Pailhères - 15.3 קמ ב- 8% :


וזה נחמד, כי אנחנו כבר עמוק בפירנאים, ומקבלים מיד למחרת קטע נוסף:



אנחנו מקבלים את ה-Col de Portet-d'Aspet, את ה- Col de Menté, עוברים את ה- Bagnères-de-Luchon הזכור מפרשת השרשת שנפלה, ואז את ה- Col de Peyresourde, את ה- Col de Val Louron-Azet, את ה- Hourquette d'Ancizan, ומסיימים למטה ב-Bagnères-de-Bigorre , אמנם קטע הרים אנוש אך הוא מופיע מוקדם במרוץ - אמנם סלקציה מסויימת תתרחש אך לא כזאת שתכריע את המרוץ כשהסיום הוא לא בפסגה, ולמפגרים יהיה זמן לחזור לעצמם עד קו הסיום.  
וזהו - זה מעבר של בזק בהרים הגבוהים שלאחריו יום מנוחה לאחר מעבר מוטס של 700 קילומטרים צפונה (יש לזכור שרק חלק מהשיירה עובר את המרחק בעזרת אווירונים, כשחלקים אחרים נאלצים לעשות זאת בנסיעה - וזו נסיעה ארוכה בהחלט).
לאחר המנוחה קטע נוסף שמיועד כנראה למאיצים, אם הם לא יפגעו יותר מידי מהרוחות הנושבות צמוד לאוקיינוס, ואחריו הקטע נגד שעון שמסתיים במון מישל. אין ספק שזו תהיה נקודת מבחן למטפסים שאינם שענים מצטיינים (אנדי שלק?, יוהכין רודריגז?) - כאן אסור כבר לאבד יותר מדי זמן, ואין שום סיבה מיוחדת שזה יקרה (אסור שזה יקרה לאנדי הפעם!).
אחרי סאן מישל הטיול יעשה דרכו דרום מזרחה לכיוון האלפים בשלושה דילוגים - 218 קמ בקטע מ- Fougères > Tours, עוד 173 קמ מ- Tours > Saint-Amand-Montrond, ועוד 212 קמ מ- Saint-Pourçain-sur-Sioule > Lyon, ואנחנו בליון.
עכשיו אנחנו כבר בשבוע השלישי של המרוץ, והוא נפתח בקטע מישורי של 242 קמ עם בעיתיות 'מסוימת' בסיום - מפגש עם ה- Mont Ventoux:



וזה כבר לא צחוק, וסלקציה תהייה כאן, אין שום ספק - זהו אחד הטיפוסים הקשים מכולם, ולא רק אלא שהרוכבים יתקלו בו לאחר ~ 240 קמ ברגליים, אולי הידיעה שלמחרת מופיע בתכנית עוד יום מנוחה תאזן את הזמנים והמאמצים המושקעים.
מעניין מה יקרה בקטע שלאחרי המנוחה בין - Vaison-la-Romaine > Gap, הוא בהחלט עלול להיות טריקי ורחוק מלהיות מישורי (כל עוד קונטאדור רוכב מקדימה אין לדעת למה לצפות).
עכשיו אנחנו בקטע השני נגד שעון, אך לפי הידוע הוא קטע מורכב שאינו מישורי כלל ועיקר, ויאלץ את המתמודדים להשתמש בכל מיומנות שברשותם, במיוחד במיומנות השליטה בגופם בירידה לאגם ב- Chorges בסיום הקטע. 'זה הקטע הקשה/מסובך ביותר שבו בחרתי לנגד שעון בכל שנותיי', סיפר ז'אן פרנסואה פֶאשו, המנהל הטכני של המרוץ, זה שמרכיב את הקטעים.
ועכשיו אנחנו חוזרים שוב ל- Gap, שבה היינו בסיום קטע 16, לתחילת קטע 18,  הקטע שיסתיים באלפ דואז, אך יטפס אותו גם קודם לכן:


מה יש להגיד, זה נראה קטע מבטיח להכרעות, וגם מספיק קרוב לסיום הטיול, שלושה ימים לאחר מכן בפאריס.
לאחר 42 העיקולים שאותם יתקלו הרוכבים באלפ דואז הם יפגשו בקטע נוסף באלפים - Bourg d'Oisans > Le Grand Bornand, קטע של 204 קמ בהרים הגבוהים אך ללא סיום פסגה:

אך אם לא תהיה הכרעה בשלב זה יהיה אולי אפשר לחפש אותה בקטע הלפני אחרון מסביב לאנסי - קטע יחסית קצר של 125 קמ - Annecy > Annecy - Semnoz  אך מלא בטיפוסים בחלקו הראשון, וטיפוס מכובד בסופו, הטיפוס ל - Mont Semnoz - טיפוס ל - 10.7 קמ ב- 8.5% - אולי הכל יגמר רק כאן.
וזהו, אנחנו בפאריס, בסיום הלילי ההדור.

כמה כסף ומאיפה הוא מגיע, ועוד דבר או שניים על ארמסטרונג

מאיפה בא הכסף לאירוע הספורט הגדול מכולם (הבוס של המרוץ הצרפתי כריסטיאן פרודהום סיפר אתמול בטקס בפאריס שבכל שנה צופים במרוץ  ~ 15 מיליון צופים על האדמה, לא כולל צופי טלוויזיה), וכמה?.
ובכן, לפי מיטב הערכות (מידע אחר אינו מפורסם עקב היות החברה המפעילה ה-ASO חברה פרטית שאינה חייבת בדיווח), הסכומים שעליהם מדובר הינם כדלקמן:

• תשלום בעבור אירוח יציאה והגעה לקטע רגיל (פרולוג, נגד שעון, קטע הרים, יום 'רגיל') ~ 150000 יורו - עיר היציאה משתתפת ב-40% מהסכום ועיר ההגעה ב-60% מהסכום.
• אירוח יום מנוחה - כנ"ל.
• אירוח קטע 'היציאה הגדולה' למרוץ - 'עיר היציאה' - הסכומים משתנים ונעים בין 2-10 מיליון יורו. (למארגנים רשימה ארוכה של ערים שמתמודדות על אירוח קטעים אלו, והן מחויבות מעבר לתשלומים הנ"ל גם בעמידה בהכנות תשתיות ראויות לפי דרישות המארגנים.
• בעבור זכויות השידור הטלוויזיוניות לאירוע משלמת הרשת הצרפתית ~ 30 מיליון יורו בשנה ל- ASO (כנראה שהרבה יותר).
• מלבד סכומים אלו מקבלת ה-ASO סכומים מהחברות שמעניקות שירותי חסות מסוגים שונים לאירוע - החברות שמשתתפות בקראוון שעובר לאורך המסלול לפני הגעתם של הרוכבים מדי יום, ותשלומים ושירותים שונים שמוענקים לחברה בעבור האפשרות להציג את שמן בפרהסיה כזו או אחרת - הופעה על שלטי שערי הסימון שבמסלול - ספרינטיי ביניים, פסגות הרים, ה'להבה אדומה' (קילומטר לסיום), מימון החולצה הצהובה, הירוקה, החולצה המנוקדת, הלבנה וכדו'.

בעניין הטיול הצרפתי אמשיך לסקר את המסלול שנבחר בימים הקרובים, אך מפאת קוצר הזמן והעניינים הבוערים אפנה עכשיו לכמה הסברים מדעיים בענייניי סמים ובדיקות סמים.

היום פרסם המדען האוסטרלי מיקאל אשנדאן מאמר מפורט בענייניי ארמסטרונג וה-UCI, מאמר שבו הוא מנסה לתאר את השתלשלות העניינים ביחס לתרומתו/תרומותיו הכספיות של ארמסטרונג לארגון - מתי היא/הן התקיימו (חלוקות הדעות), כמה כסף שולם (חלוקות הדעות), מה נעשה עם הכסף (חלוקות הדעות), לאן הגיע הכסף (חלוקות הדעות), כמה כסף בעצם נתרם (חלוקות הדעות), האם חלוקות הדעות בין אנשי הארגון ביחס לשאלות אלו (כן), האם חלוקות גם דעותיו של ארמסטרונג עצמו ביחס לכך (כן), האם מישהו יודע לענות על השאלות כיום (לא), ומה כל זה אומר לנו על ארמסטרונג (שכל אחד יחשוב לעצמו), ומה כל זה אומר לנו על ה-UCI (שכל אחד יחשוב לעצמו), והאם אנחנו סוף כל סוף יכולים כבר  לישון בלילה (עדיין לא).

מי שרוצה להחכים כדאי לו לקרוא את המאמר המלא, אך אני בחרתי להתייחס כאן רק לחלק שקשור בסמים (סמים!!!).

בחלק הראשון של המאמר הארוך של אשנדאן הוא נותן הסבר קצר על EPO - על ה-Erythropoietin, ששמו כבר שגור היטב בפינו - 'כן, הוא השתמש ב-EPO, נו מה - הוא היה מסומם לגמרי...', או - 'בטח, הוא לקח EPO, וככה הוא יכול היה לרכב כל כך מהר...', ועוד כיוצא באלו משפטים משפתינו היום יומית המעודכנת.

אז ככה: ה-EPO הוא הורמון ששולט על ייצור כדוריות הדם האדומות בגוף ומופרש מהכליות. לחומר טבעי זה המציאו תחליף מלאכותי ('סם'), שגורם לאותה תופעה - ייצור כדוריות דם אדומות.

הסם הופיע בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, אך בדיקה לזיהויו אושרה לשימוש רק בשנת 2000, וגם אז בתנאים מגבילים, אך כבר אז יכול היה טכנאי המעבדה לזהות בקלות ולהבדיל בין תאיי EPO טבעיים שנוצרו על ידי האורגניזם לבין כאלה שנוצרו עקב שימוש בחומר המלאכותי שהוכנס לגוף - פשוט הרכבם שונה זה מזה.

ומה בכלל ההבדל בין 'בדיקה חיובית' לבין 'בדיקה חשודה'? - פשוט מאוד - זמן החיים של התאים המלאכותיים הוא מוגבל, וכך בדיקה שהייתה חיובית ביום הראשון (מיד לאחר הכנסתו לגוף, או אם הכמות שהוכנסה הייתה גדולה), הופכת אט אט (די מהר) ל'בדיקה חשודה', ואחר-כך אף ל'בדיקה שלילית', אבל בכל אלו מקרים נמצא EPO מלאכותי, אלא מה, כשהבדיקה הוכנסה לשימוש ב-2000, בדיקה נחשבה לחיובית רק אם אחוז התאים המלאכותיים היה גבוה מ-80% (לעיתים אף 85%) - רק בשביל להיות  on the safe side (היום אותן 'בדיקות חשודות' היו נחשבות כמובן ל'חיוביות').

ועוד דבר לסיום - כבר עם הכנסתה של הבדיקה לשימוש ב-2000 כל הידע הנ"ל היה ברשות המדע, אך גם בידי החוקר השוויצרי Martial Saugy שעמד בראש המעבדה שבאוניברסיטה בלוזאן, בין היתר מפני שהוא היה מאנשי המפתח שאישרו אותה לשימוש - וללא ידע שכזה הבדיקה לא הייתה מאושרת לשימוש באולימפידת סידני ב-2000 כמובן.

הבדיקות של ארמסטרונג מהטור השוויצרי של אותה שנה הוכתרו כ'חשודות', וזכו (ועדיין זוכות) להגנה מידי אותו Martial Saugy.

זהו.

לילה טוב.

כמה דברים ש(אולי) לא ידעתם על רוכבי ספרד

"It's fairly safe to say that most pro cyclists have a higher VO2max than IQ". אולי (הרוכבים) הספרדים בסך הכל אינם קוראים היטב (אם בכלל) אנגלית, ואין שום ספק שלספרד יש עניינים בוערים וחשובים יותר מרוכבי אופניים מסוממים, ואולי זה סתם לא פייר להכליל על ספרדים, אולי רק הרוכבים אינם קוראים אנגלית (מעניין אם הם קוראים ספרדית), ולכן מן הראוי לציין כאן שבעשר השנים האחרונות התגלו מספר מקרים של רוכבים ספרדים (וגם כדורגלן) שגמגמו כמה מילים בשפה האנגלו סאקסית הנפוצה! - הידד. אבל בואו ננסה קצת יותר ברצינות: לא רק חסרונות יש באי אוריינות שכזאת אלא גם כמה יתרונות, ואחד מהם, אולי הבולט מכל, היא היכולת לאלתר, היכולת לחשוב באופן יצירתי - לאחר ששמעת משפט או שניים, דעה או אפילו חצי דעה (ומשפט כפול), אתה מרגיש שאתה כבר שולט בחומר שבו מדובר, מבין, בהחלט מבין, ומייד, תוך רגע שניים, אתה כבר בעל דעה מגובשת, דעתך איתנה מספיק בכדי להביע עמדה (דרך אגב, אנשים מסוג זה מביעים עמדה על כל דבר שבעולם, ובמהירות), אבל אנחנו חייבים כאן לסייג ולומר שכל אדם זכאי לדעותיו, ויהיו אשר יהיו (גם אם יביאו עליו כליון) - זכאות לחופש ביטוי היא אבסולוטית (אלא אם כן מדובר בענייני בטחון, שאז אנחנו מחוייבים כידוע להשתמש ביכולותינו לצטט מעיתונות זרה, ויכולת ציטוט מצריכה גם היא (אבוי) יכולת קריאה, אבל בקשר לענייניי בטחון בפעם אחרת), ואם יורשה להוסיף ולציין שכותב שורות אלה זוכה מעת לעת לקיטונות רבות של טינה ובוז בקשר לדעותיו על הטקסני, גם אחרי פרסום הדוח האמריקאי, ומדי פעם נדמה לו, לפי המופיע בגוף התגובות עצמן, שגם במדינתו בעלת התרבות וחופי הים הזהובים, שבה נפוצה השפה האנגלית גם אצל בני המעמדות הנמוכים (כנראה כתוצאה מההתעניינות הגוברת באחרונה בשירה אנגלית עתיקה), ואף חופש הביטוי (עד גבול מסויים: גבול הביטחון), עדיין, אנשים בוחרים להיות יצירתיים על פני היות יסודיים - מה לעשות.
וכך, סוף סוף, עכשיו אנחנו כבר יודעים מה חושב אינדוראין (שמא התעוררותו מתרדמה זו נובעת מכל המופיע לאחרונה בכתובין ורומז על ביג מיג כיעד הבא לבירור ההיסטורי המקיף זאת קשה עדיין לדעת), ואנחנו יודעים אפילו מה חושב סמואל 'סמי' סנצ'ס, שדווקא תמיד היה נראה כה אלגנטי בלבושו, וכה מדויק ורהוט בדיבורו (האמת היא שאני בעצמי לא מבין הרבה ספרדית כך שקשה באמת לדעת למה הוא התכוון...), אבל סמי שלנו כפי שמסתבר בהחלט הסתיר מתחת לאלגנטיות זו מבט אפל במקצת על המציאות, אבל שוב, חייבים לסייג שאולי התרגום לדבריו הוצא מהקשרו, וכך בעצם אין לדעת למה הוא התכוון.
ואחר-כך מצאנו את מר אלברטו ולסקו קונטאדור מדבר חופשי, ממש מהלב, ומספר עד כמה נגע לליבו המקרה הקשה של ארמסטרונג, ועד כמה הדבר מצער אותו, אבל הוא גם יסף, ואמר שאין שום דבר חדש ב'תיק ארמסטרונג' הנוכחי, ובסך הכל מדובר פה על בוגדים, כאלה שבגדו בחבר (האם הכוונה בדבריו היא לפרובלמטיקה שהתגלתה על ידי כך בקוד האומֶרטה?) - 'אמנם כל אחד ראוי לחשוב ולומר מה שהוא רוצה אך אין בכך די - צריך הוכחות - וכאלה אַין!' - באמת מעניין - ולחשוב על כך שהדברים באים מפיו של מסומם מורשע שהוא בעל ידע רב באיך עושים זאת נכון, ומתי מותר לאכול סטייקים, ומאיזה משחטה כדאי שיגיעו לצלחתך, ואולי שוב כדאי לשאול אם מאחורי דעתו גם של זה מתחבא לו חשש מתיק פווארטו שעדיין עומד בפתח, או ששמא גם כאן הדברים הוצאו מהקשרם כאשר תורגמו לשפות אחרות, ואולי האשמה היא במכשיר המקולל, המתרגם השרירותי, המתרגם האלמותי של גוגל, זה שפותר אותנו מהצורך ללמוד עוד שפות, ואולי גם את הספרדים עצמם.
ולא, אני כבר לא רוצה ממש לדעת מה חושב יוהכין רודריגז - זה לא ממש מעניין אותי -  מעניין אותי לדעת אם מישהו מאלו משתמש בסמים, אם על ידי בדיקת מעבדה או על ידי הוכחות אחרות, זה יספיק לי בשלב זה.

זהו.
לילה טוב.

סליחה, חרטה, ועוד כמה דברים על ארמסטרונג

עכשיו כולם שואלים פתאום למה ארמסטרונג לא מדבר - 'איך הוא בעצמו לא אומר מילה?...', אז ככה: אם מישהו באמת חושב שארמסטרונג יעשה מעשה - אולי יביע חרטה, אפילו חרטה כללית, חרטה על כך שהכל הסתבך כל כך, ואפילו אולי גרם מפח נפש לחלק מתומכיו ואוהדיו הרבים שהולכים איתו דרך ארוכה כל כך, או שיבקש מאותם אלו סליחה (וגם מאיתנו שהיינו אוהדיו כמו כולם), סליחה כללית כזאת, מבלי לפרט ולחפור עמוק לתוך התיק העבה שלו, או שאולי יתוודה על הכל, ושוב - מבלי לספר פרטי פרטים - סתם ווידוי כללי - 'כן, זה נכון, השתמשתי בסמים, אבל זה מאוד רחוק מסיפור העלילה הזה שתפרו לי...' - אם מישהו חושב שארמסטרונג יעשה משהו כזה הוא פשוט לא מכיר את לאנס ארמסטרונג - ארמסטרונג הוא משהו אחר, אבל חוץ מזה יש לו עוד כמה סיבות לשתיקה.
ארמסטרונג תמיד היה משהו אחר, ואם יש סיבה וסיכוי שמשהו ישתנה הם שינויים לא בו עצמו אלא שינויים טקטיים בשיקוליו ביחס לנסיבות שהשתנו, לא יותר. ארמסטרונג שחקן שח גאון, שהיה מודע וידע יותר טוב מכולם איך משחקים את המשחק עם היתרונות שלך וגם איך מסתירים חסרונות, אך אם על לוח שישים וארבע המשבצות אין ממש לאן לברוח, ושעון המשחק ממשיך לתקתק בעקשנות ומאלץ אותך לטעות אם אין לך רעיונות טובים, במציאות יש ויש, יש המון אפשרויות תמרון, וחלק מהן נובעות לא רק מהתחכום שלך אלא גם מהכוח שלך, ומשלב מסוים, ודי מוקדם בקריירה שלו, הסופר נובה של ארמסטרונג התפוצץ, קצת אחרי שהחלים מהסרטן, והוא הצליח לייצר המון כסף תוך זמן אפסי - ואז ארמסטרונג היה פתאום לא רק מתוחכם ורוצה מאוד, אלא גם בעל אמצעים כספיים עצומים וכך בעל כח רב להשפיע, והשילוב של תחכום וכח איפשרו לארמסטרונג לעשות מה שרצה, או יותר נכון מה שחשב כנכון לעשות בכדי לקדם את מטרותיו, שמעליהן היתה מטרת על אחת - להמשיך ולגדול, להמשיך ולשלוט, להמשיך לנצח, להמשיך להראות לכולם שהוא רוכב גדול, שהוא איש גדול, ואחר-כך שהוא הכי גדול - הכי גדול מכולם. 
ארמסטרונג באמת גדול, גדול מאוד, אולי הכי גדול, ולא משנה במה. עכשיו למשל מתברר שהוא היה הכי הכי מסומם, אבל הוא היה לא סתם מסומם אלא המסומם - המסומם הכי מתוחכם, המסומם שהשתמש בסמים הכי מתקדמים, בשיטות הכי מתקדמות, ונעזר במסמם הכי מוכשר ומבריק (כנראה שהוא עדיין כזה, מר פרארי), ולא רק שהוא היה הכי מסומם, הכל חשבו שהוא נקי, הכי נקי - ובשביל שתהיה הכי מסומם מכולם (מכל הרוכבים), ושכולם (כל העולם) יחשוב שאתה הכי נקי, ועוד יאמינו לך כל כך הרבה זמן, אתה חייב להיות משהו מיוחד - וארמסטרונג היה משהו מיוחד. אז למה שמשהו ישתנה, למה שארמסטרונג יפסיק פתאום להיות כה מיוחד?.
ארמסטרונג רמאי? - לא בדיוק, בוודאי שלא בעיניו שלו, לא עכשיו ולא איי אז כשהכל התחיל, ואין לכך שום קשר לכך שהוא השתקם מסרטן. כשלארמסטרונג נפל האסימון והוא הבין איפה הוא בדיוק חי, ומה הסיכוי שלו להצליח בחיים הללו (כרוכב אופניים, אבל גם בכלל), על אף הכישרונות הגדולים שלו, הוא החליט החלטות, אבל אלו לא היו שום החלטות מיוחדות, החלטות שלא נלקחו על ידי רבים אחרים בדבוקה, והוא כלל לא ידע או יכול היה לדעת מה תהיה המשמעות של שימוש בסימום מתקדם לגביו, הוא בסך הכל הבין שאם הוא רוצה סיכוי להיאבק כנגד השאר הוא חייב ליישר קו, וכמו שהוא נהג לפני כן ביתר חייו הוא עשה זאת טוב, הכי טוב, וגם פה הרבה יותר טוב מכמעט כולם, אבל לארמסטרונג היה מזל שבמקרה שלו הסמים עשו הבדל עצום בין מה שהוא היה לפניהם למה שהוא גדל להיות בעזרתם - ובעניין הזה הוא היה יותר בר מזל מאשר רמאי גדול.
אז לא - ארמסטרונג לא היה מהל"ו - אז מה, בינינו, כמה אנשים אתם מכירים ששייכים לחבורת השלושים ושש הזאת? - אני לא מכיר אף אחד, ובכל מקרה קרוב לוודאי שאין יותר מל"ו שכאלה, אולי עוד אחד או שניים, לא יותר, ואין סיבה שהם ימצאו דווקא בחבורה של רוכבי אופניים נבחרים - לא מספיק שנולדת כל כך מוצלח כרוכב אופניים ויש לך לב גדול, אתה רוצה להיות גם צדיק? - זה נשמע יותר מדי לבקש. אבל ארמסטרונג רצה יותר, את זה כולם יודעים, ולא בגלל כל מה שהתגלה עכשיו, זה היה ידוע לכל מי שהכיר אותו גם לפני כן, ולא היה מה לזלזל במה שהיה לו ברגליים גם בלי כל הסמים, הוא היה גם ככה רוכב ענק, אבל הוא היה רוכב של מרוצים קלאסיים ולא רוכב טורים, אבל התברר (גם לו) שבעזרת ה- 'new Super', כפי שהגדיר זאת פיניון (ההגדרה בצרפתית לדלק מאוקטן גבוה), הוא התגלה כרוכב טורים גדול גם כן, ואת זה כנראה לחש לו הבלגי ברוניל מתישהו בסוף שנות התשעים - 'אתה לא בעניינים... תשמע טוב מה שאני אומר לך: אתה יכול לנצח את הטור דה פראנס...', ומאז ששמע את הלחישה הזאת על האוזן ארמסטרונג בעצם לא הביט יותר לאחור.
אז ברוניל בא בהצעה לארמסטרונג, והבלגי 'דובר אלף השפות' הזה תפס את ארמסטרונג בדיוק בזמן, כי ארמסטרונג בדיוק חזר מביקור בגיהינום והתחיל להתחזק שוב, והיצרים שלו היו אפילו יותר חזקים ממקודם, ולא שלא היו לו יצרים גדולים גם קודם לכן - היו לו יותר יצרים מכמעט כולנו - וכך נפלה לחישתו של הבלגי על אוזניים כרויות - הזכרון הטרי כל כך ממראות מדורי התופת יצרו אצל ארמסטרונג צמא ענקית לחיים וגם הבנות, ההבנות שמתוך הפרופורציה, ואצל אנשים גדולים הצמא והרעב הם חסרי שובע, בעלי ממדים מפלצתיים, ורעב שכזה מייצר מפצלות, מפלצות שאוגרות בתוכן כוחות עצומים שמחפשים מוצא, שמחפשים אפיק בכדי להתפרץ, וכך נמצא לארמסטרונג מוצא שכזה - מוצא וגם בעל ברית - בעל ברית שכמו ארמסטרונג לא ממש רואה בעיניים. 
ואז התחיל להגיע כסף גדול, בכמויות, כסף בערימות, וארמסטרונג/ברוניל (היו עוד כמה וכמה רבי אומנים  בפמליה של ארמסטרונג) הלכו וצברו כח עצום, כח שאותו הם גם מייד זיהו, כי הסיפור של ארמסטרונג וההצלחה בטור של 1999 איפשרו לתעשיית האופניים לבצע קפיצה של כמה קומות במכה אחת, לא עליה של מדרגה אחר מדרגה, ואף לא קומה אחר קומה, אלא קפיצה אחת גדולה וחזקה למרומים, וכך ביום אחד ארמסטרונג ואנשיו הבינו שלא רק שאף אחד לא רוצה שהוא יפול או יפסיד, אלא אף אחד גם לא ייתן לזה לקרות, כי ארמסטרונג גילם בדמותו מצד אחד את האפשרויות של תעשייה ענקית (לא רק של אופניים - בשלב זה הצטרפו רבים אחרים משלל תעשיות אחרות לרכבת הכסף שלו), שמחזוריה הכספיים הלכו ותפחו ונסקו מעלה מעלה, אך מצד שני היה לארמסטרונג ג'וקר נוסף בקלפים שקיבל בחלוקה, כי הוא גילם בעבור אוכלוסיה עצומת מימדים של חולי סרטן - הם, בני משפחותיהם וכל מי שהיה מעורב במחלתם - את הסיכוי - את סיכוי החזרה מהגיהינום - וגם את זה ארמסטרונג והפמליה זיהו היטב.
אז נכון - השאלה היא מה אתה עושה עם החיים שלך, ועד כמה רחוק אתה מוכן ללכת, והשאלה היא בעלת משקל רב יותר ככל שכוחך גדל, ואין ספק שארמסטרונג השיב עליה כל פעם מחדש, הוא לא מישהו שלא שואל שאלות על אף כל מה שמתואר בדוחות שהתפרסמו לאחרונה, אך מה שנראה לאדם שמן היישוב הוא לא מה שנראה לאנשים מהסוג של ארמסטרונג, לאנשים מהסוג הזה יש תשובות קצת שונות, ושיקולים אחרים, מה לעשות - הם נולדו שונים והשאלות והתשובות שלהם שונות, וכך השאלה האמיתית שצריכה להישאל (על ידינו) היא אם ארמסטרונג מועיל או מזיק - אך ראו זה פלא - גם על השאלה הזאת, ואף עתה לאחר הדוחות ושלילת התארים, אי אפשר לענות בכן או לא, והתשובות מסתבכות והולכות להן מעצמן - ואז כמעט מאליה נשאלת השאלה: 'אז מה ארמסטרונג בעצמו חושב?' - אבל כנראה שאת זה גם ארמסטרונג יודע, ובשלב הזה כדאי לו לחכות, וממרום האופוריה של הימים האחרונים יכול מאוד להיות שתבוא נפילה, וימצא לו איזה מוצא - אז עכשיו עדיף לו לשתוק.
נדמה שעכשיו המלחמה של ארמסטרונג היא לשמור על הכסף שלו (כנראה משהו בסביבות ה-100-120 מיליון דולר), וכמות כסף כזאת מאפשרת לו מרווח תמרון די גדול אם כי לאו דווקא עצום - הסכומים שהרוויח היו עצומים וכך גם יהיו התביעות, וזו כנראה הסיבה המרכזית לכך שארמסטרונג לא יבצע התאבדות בפרהסיה, התאבדות שעל ידי ווידוי - ווידוי שכזה יאפשר לצד שמנגד לקבל את הכסף של ארמסטרונג ביתר קלות, אבל אם ארמסטרונג ידע לקחת כסף - הרבה כסף ודי בקלות - לקחת מארמסטרונג ת'כסף בחזרה תהיה עבודה קשה, ואולי בקשר לחלק גדול ממנה לא נדע דבר והיא תעשה במחשכים, זה בוודאי מתאים לאינטרסים שלו שלא נדע על כך.
בינתיים חייבים לחכות - גם ארמסטרונג חייב לחכות וגם אנחנו - ולאט לאט נראה מה קורה עם 'תיק ארמסטרונג' הזה - הוא לא הולך לשום מקום - הוא נשאר איתנו לעוד הרבה זמן

 "Nel mezzo del cammin di nostra vita…" ('במחצית הדרך של חיינו' - השורה הפותחת את הקומדיה האלוהית של דנטה אוליגיירי).

זהו.
מחר בצהריים טקס הצגת המסלול של הטור 2013 - רשימת ערוציי סטרימיניג אפשר למצוא כאן.

לילה טוב

Lance Armstrong has no place in cycling

ביי ביי

במסיבת עיתונאים שתוזמנה כבר לפני מספר ימים, ועם הברבורים הרגילים, שללה ה-UCI באופן רשמי את כל תאריו ואת מעמדו העתידי של לאנס ארמסטרונג, גם כרוכב אך גם כספורטאי ביתר אירועים שכפופים לחוקי ה-WADA, ובעצם קיבלה  את העונשים שהוטלו עליו עוד קודם לכן על ידי ה- USADA האמריקאי.
לוויקיפדיה זה לא לקח יותר מכמה דקות לאחר מסיבת העיתואים, ובאתרה הופיע כבר הטבלה המעודכנת:

Grand Tours overall classification results timeline

Grand Tour	1993	1994	1995	1996	1998	1999	2000	2001	2002	2003	2004	2005	2009	2010
Vuelta	-	-	-	-	DQ	-	-	-	-	-	-	-	-	-
Giro	-	-	-	-	-	-	-	-	-	-	-	-	11	-
Tour	WD	WD	36	WD	-	DQ	DQ	DQ	DQ	DQ	DQ	DQ	3	23

ובכלל, האתרים הרלוונטים כבר היו מוכנים עם הכותרות, ומה שנותר לעשות היה למלות את תוכן דבריו של פאט 'השמן' מקוואייד, שכפי המחוייב מהמעמד, ובלי שום הפתעות סגר סיפור.

'ה-UCI לא אשם בכלום'

'אנחנו עשינו את מירב המאמצים'

'לארמסטרונג אין מקום ברכיבת אופניים (no place in cycling)'

'אנחנו מודים לכל מי שפתח את הפה',

'אני קיבלתי על עצמי את הלחימה נגד הסמים בספורט עוד כשמוניתי לתפקיד'

'השתפרנו מאוד...',

'לו רק היה בידינו כח גדול יותר אזי היינו יכולים ליותר, אבל אנחנו מבלי סמכויות משטרתיות וגם בלי יכולות שכאלה...',

'אני לא הייתי בתפקיד בימים הללו, אבל ה-UCI תמיד היה נגד סמים ...',

'חבל, אני מצטער שלא יכולנו לתפוס כל אחד שהשתמש...',

'כרוכב לשעבר כל שקראתי זעזע אותי, בייחוד הדברים על זבריסקי...',

'ה-UCI אינה זקוקה לפצל את הארגון - אנו יכולים גם לשלוט וגם לקדם את הענף...',

'מעולם לא היה מעורב שוחד, מעולם לא הסתרנו דבר'.

'אנחנו ממשיכים עם התביעה נגד קימאג', אלו שני דברים נפרדים'.

אז מי ניצח בטור דה פראנס? - ובכן בשנת 1999 'המסומם' אלכס זולה, בשנת 2000, 2001, 2003 - הגרמני 'הדיזל' יאן אולריך, בשנת 2002 חוּזבה בלוקי, ב- 2004 קלודן, וב- 2005 מר איבן באסו. את ההחלטות לגבי ההעברת הזכיות של ארמסטרונג לאחרים תצטרך לקבל כמובן ה- ASO הצרפתית, שקרוב לוודאי תשאיר את המצב ככה - אף אחד לא זכה בטור דה פראנס בין השנים 1999 ו- 2005 - מה לעשות, ככה זה - לפעמים יש זוכים ולפעמים קשה להכתיר מישהו כזוכה.

אז מה עכשיו? - לא יותר מדי - עולם האופניים התחרותי יצא לחופשה, ומשאיר זמן די והותר לדיונים כואבים ביחס לעתידו, אך כמו תמיד בהיסטוריה הכל תלוי במנהיג בעל שיעור קומה בכדי שישנה משהו, והסוג הזה בדרך כלל חסר, ובטח היום הוא אינו בסביבה, וגם - צמד ה'לייצים' לא הולך לשום מקום, ובכלל - ממתי פוליטקאי מוותר מרצונו על תפקיד סתם כך? (דווקא נדמה שדויד מילר ווואטר היו עושים עבודה נהדרת...) - וכך כל מה שנותר הוא להתפלל לשלום הענף היפייפה הזה שישרוד את הזעזוע האנוש שחווה.

ההחלטה של ה-UCI

אני רוצה יותר

אני רוצה להבין, אני רוצה לדעת, אני רוצה להאמין, ואני לא מסתפק במועט; אני רוצה יותר, אבל זה לא יותר מדי - ואף אחד לא יספר לי שזה בלתי אפשרי – אף אחד לא יספר לי שאי אפשר, ואף אחד לא יגיד לי שזה נהדר ומדהים ויפה גם ככה, שזה מספיק, כי אני יודע לבד את התשובה; אני מכיר את הסיפורים על הכוכבים שלא קיימים אולי, כי אנחנו לא יכולים לראות אותם, אורם עדיין לא הגיע, אבל הכוכבים שלי קיימים, הם שייכים לעולם שלי, ואני רוצה את העולם שלי עד כמה שאני מסוגל להבין אותו, ואני בעצמי אמיתי, וכנראה רק באופן שאני יכול להבין, ואני לא מבין גם ככה מספיק, ואולי לכן אני בוחר להתעסק במה שאני יכול להבין, או שאני מאמין שאני יכול להבין; והעולם הזר, זה שבו מנסים לאלץ, או אולי רק לזרז שינויים ביולוגיים הוא לא העולם שלי (אני כלל לא נגד סמים באופן כללי); העולם שלי הוא בדיוק העולם שבו אני עדיין לא מבין תופעות מסוימות, אך הן בגדר הסבירות שבאי ההבנה הכרוכה בחיים הללו שלי, והסמים בספורט שלי הם משהו שאני אמנם יכול להבין אבל אני לא רוצה; אני לא רוצה סמים בספורט שלי. אני בעצמי אשקול טוב טוב האם להשתמש בסמים, ואולי אפילו אחליט לעשות מעשה, אבל אני לא מתחרה באף אחד אלא רק כנגד עצמי, ולכן אין בכך דבר מלבד אולי מאבק כנגד שעון ההזדקנות שמונע ממני לרכב מהר יותר; אני תמים, אך במידה, וזה כלל לא רע, זה אפילו חלק מיתרונותיי, ואני רוצה להישאר כך, ולא לעשות את כל הדרך להתפכחות מוחלטת; טוב לי כך, אמנם באופן יחסי, אבל זה נראה לי יחסיות מספקת, ולא מונע ממני להמשיך בניסיונות להבין יותר, אבל על ידי ניסיונות אלה אני לא מנסה להיות פחות תמים, אני רק מנסה להבין יותר - יש קיום לאנשים שמבינים המון והם תמימים, זה לא סותר; אני גם יודע כמה דברים, אני די משוכנע בכך, ואני יודע שאני חובב מרוצי אופניים, ואני בהחלט יודע כמה דברים על אופניים, וכמה דברים על רכיבת אופניים; אני יודע למשל שזה נהדר לרכוב, שזה משחרר, ואני יודע שזה גם נהדר להסתכל במרוצי אופניים, זה יפה, אבל זה מאלץ אותך לחשוב, זה מחייב אותך למלאכת הפענוח, אתה מחויב לנסות להבין, לפחות קצת יותר, וזה מספיק מורכב, וכך תמיד יש עוד מה לפענח, וזה לא מפסיק אף פעם; אני מסתפק בזה: לרכוב ולנסות לפענח מרוצי אופניים, אני לא זקוק לעוד; אני גם יודע עוד כמה דברים על רכיבת אופניים ועל מרוצים: אני יודע עד כמה זה קשה, אני יודע שזה כרוך בסבל, וכך אני יכול להבין את הפיתוי להקל במעט על הסבל הזה, אבל על אף כי הסבל משתנה והוא לא עניין קבוע, מדיד (לפעמים אפילו נדמה לי שאני סובל הרבה יותר מכל אחד אחר), אני לא אוכל להבין יותר כמעט שום דבר מהרגע שינסו להקל עליו באמצעים נוספים, זה יהפוך את המשוואה שלי לבלתי מעניינת, אבל גם לבלתי פתירה בשבילי, ואם המשוואה היא בלתי פתירה והדבר אף ידוע מראש הרי אין בכך יותר שום טעם, לפחות בשבילי; אני לא אמחה אם יחליטו לארגן מרוצים משני סוגים, אחד לסובלים באמת ואחד לאלה שיש ברשותם אמצעים להקל על הסבל, אבל אני יודע שאני אצפה בסוג הראשון, מה לעשות, זה מה שמעניין אותי, הסבל האנושי – הוא לפעמים מספיק בלתי אנושי גם כך, אבל זו אי אנושיות שאותה אני יכול להבין, שאת הרצון להיאבק בה אני יכול ורוצה לפענח.

מה קורה כשכולם שותקים

צעד די מסריח של הבנק

כשאנשים בוחרים לשמור על זכות השתיקה שלהם יש סיכוי גדול שהשופט לא יאמין להם והם יורשעו, וכשרוכבים בוחרים למלות פיהם מים בלי שום נימוס של התחשבות בפרנסתם, שלא יתפלאו בסוף שהם נשארים בלי.
רבובנק, הבנק ההולנדי, שפירנס את קבוצת האופניים שנקראה על שמו, ושהיתה גם בבעלותו, החליט היום שנמאס לו, והלך הביתה (בפועל הוא ילך רק בסוף השנה). הוא (כמובן) הבטיח שיעמוד מאחורי התחיבויותיו הכספיות מול הרוכבים והרוכבות, וכך צפויות הקבוצות להמשיך ולשרוד את שנת 2013 אך לבושות בצבעים אחרים (אולי ג'יאנט יכנסו לתמונה) ולא בכתום המוכר שלהן, זה שעיטר את גופות הרוכבים מאז שנת 1996.

למה רבובנק הולכים או למה עכשיו?
כנראה שבאמת נמאס להם, ועל אף שזו עלולה להישמע כתשובה פשטנית למדי, הרי תמיד יש איזו נקודה שבה אנשים או גופים מקבלים החלטות, כאלה שנמנעו מהם קודם לכן, החלטות קיצוניות, ולעיתים אותו 'קש של גמל' מפורסם הוא לאו דווקא אירוע כה משמעותי בפני עצמו, אך הפתגם הידוע מתאר היטב בדיוק את הסיטואציה הזאת - קש עלוב שעליו תלויים חייה של החיה הענקית הזאת.
אבל בכל זאת מה קרה? - אולי הקש היה ההחלטה לגבי הרוכב הספרדי של הקבוצה קרלוס בארדו שהושעה לפני חדשים מספר לאחר שה-UCI הודיעה על בדיקות שהיא מנהלת בעניין הפספורט הביולוגי שלו, ושאתמול פורסם על ידי ה-UCI שהוחלט לפתוח בהליך משמעתי כנגדו. 
רק לפני זמן לא רב - באמצע חודש ספטמבר - פירסמה הקבוצה שינויים נרחבים ומשמעותיים בצוות המקצועי שלה, לאחר אכזבה מתוצאותיה השנה,



ואף עסקה בגיוס רוכבים חדשים לעונה הקרבה עוד בשבוע שעבר, כך שכל מי שחושב שהחלטתה תוכננה מזה זמן והייתה צפויה כנראה טועה. אם נוסיף על כך את העובדה שתוכן הדוח של ה-USADA וחומרתו היה ידוע לכולם גם לפני שפורסם בשבוע שעבר, כמו גם מעורבתו של ליויי לייפהיימר במעללים עת רכב בקבוצה ההולנדית, כפי שהתוודה עליהם בתצהיריו בפני הגוף האמריקאי, כך שקשה למצוא משהו חדש שצץ בימים האחרונים וגרם לשינוי המרעיש (הפרסום על מעלליו של דניס מנצ'וב ובכיר ליבו ד"ר פרארי עדיין לא קיבלו שום אישור רשמי, וגם טיעוניו של לואיס לאון סנצ'ס לגבי מעורבותו בקשר עם פרארי התקבלו על ידי ההולנדים לפי דבריהם).
במסרים שהועברו לכלי התקשורת ושכללו את ההודעה שפורסמה ומסיבת העיתונאים שכונסה, התיחסה הקבוצה לכך שכפי המסתבר הספורט חולה (סמים, סמים) - We are no longer convinced that the international professional world of cycling can make this a clean and fair sport, ושהיא לא רואה סיכוי להחלמתו בזמן הקרוב או הבינוני - We are not confident that this will change for the better in the foreseeable future, אך בנוסף, שהקבוצה בעצם לא מאמינה בגוף שאמור לפקח על הספורט, ורואה בו חלק מהבעיה - but mostly by the allegations that the international governing cycling tolerated or perhaps even covered up cheating in the sport. "The report shows that the international cycling world is flawed. Doping is everywhere at professional races and moreover it is supported even within the highest institutions of the cycling world

אז מה צפוי בהמשך עם הקבוצה ובכלל?
זו לא הפעם הראשונה שקבוצות מתקפלות להם ככה פתאום באמצע, זה כבר קרה גם עם T-Mobile  ב- 2007 (שהפכה להיות  Team Highroad {ואחר כך HTC}, וגם עם Liberty Seguros שהפכה להיות ASTANA, וזה מה שקרוב לוודאי יקרה עם הרבובנק - הפרסום על החולצות שווה עדיין כסף ורשיונות הפרוֹטוּר לשנה הקרובה כפי הנראה מסודרים.
הדאגה היחידה (כמעט היחידה...) היא מאפקט דומינו, שיגרום לעוד מממנים מרכזיים לברוח מהספורט לאלתר (ולא רק מארמסטרונג עצמו). כפי הנראה בצרפת הכל ימשיך כפי שהיה (המממנים הצרפתים יודעים בעבור מה הם משלמים...), ואף BMC תשרוד, כמו הסאקסו טינקוף (שפירסמו הודעת אישוש לסברה) והגארמין שארפ, כך שהדאגה היא מהקורה באיטליה וספרד ששם העניינים רעועים גם בלי הזעזועים האחרונים בספורט.

ולסיום
בסופו של יום (הוא עדיין לא הסתיים, וכלל אין לדעת אם לא נחטוף עוד כמה בומבות עד הלילה), עצם העובדה - שמלבד מספר רוכבים מצומצם ביותר - דויד מילר, טיילור פיני, גרייפל, ועוד מתי מעט נוספים, כל היתר בחרו בזכות השתיקה ומילאו פיהם מים - לא עומדת לזכות הענף אלא לגנותו, והיא, מלבד המשתמע מהדו"ח, עוד סיכה בליבו, סיכה שמאיטה עוד יותר את פעימותיו, שהואטו במאוד לאחר ההתקפה שעבר בשבוע שעבר ושממנה הוא מתקשה להתאושש. 

זהו
ערב טוב.

כדור בסיס בלי כדורים - הרהורים על מה שקורה

על הקשר בין בייסבול לאופניים ולכדורים מחר - זאת הבטחה!, אבל אולי מן הראוי לבלוג שעוסק בענייניים שברומו של עולם שיספר, לפחות בקצרה, על הקורה בעולם זה:

זה לקח אמנם קצת זמן, אך לאחר שסירבו בתחילה להצטרף למתפכחים שבפועל, ועמדו על נאמנותם הרבה בשנים לטוהר המידות, לפחות בכח, נפלו חומות המותגים אחת אחת, והם החלו אתמול בשחרור הודעות לעיתונות, קצרות בדר"כ, ושיחררו עצמן מעולו של הרוכב האמריקאי ה'בעייתי'. בינתיים Trek היא אחרונת סנוניות סתיו חייו שעשתה זאת לפנות בוקר, ולפני כן עשתה זאת נייקי בהודעה קצרצרה לא פחות (וגם הכריזה שהיא לא מסתפקת ב'התקפלות של לעיתונות' בלבד, אלא אף תשנה את שמו של מרכז הספורט שנקרא על שמו של ארמסטרונג במפקדתה שבאורגון). אנהייזר בוש, יצרנית הבירה, לא החרתה והצטרפה לשתיים, כמו שעשתה גם רדיושאק, וכך נשארנו בערך רק עם אוקלי, שסידרה לעצמה כבר את הדרך החוצה בכח אך נמנעה בינתיים מלעשות מעשה בפועל - כנראה שזה ייקח עוד כמה שעות.
כמו תמיד, בשורה הראשונה יושבים אלו שמשלמים בעבור 'כרטיסים של כבוד' (או אלה שמקבלים אותם בחינם מאלו שרוצים לשבת סמוך לידם ושילמו גם בעבור הכרטיסים שלהם), והם, שני הסוגים, אולי יודעים בדר"כ היטב מה קורה, אך טחו עינים (או שמא התנפחו), והם אולי מיושבי השורות הראשונות וקרובים לדמויות שבהצגה אך מאחרוני שמֵי הלב, או שמא ראשוני המתכחשים - 'למה זה יכול להועיל למישהו?...' - מה יש להגיד - שיבושם לעשירים ולמחזרי הכיסים הנפוחים.
ומי יושב בשורות האחרונות? - אנחנו - או ליתר דיוק רק 'חלקינו שוחר התרבות' (ורק אם התמזל מזלנו והצלחנו לגייס איכשהו מספיק כסף, כמחירו של כרטיס). אנחנו, האנשים הקטנים, רואים היטב גם למרחוק, אנחנו אלו שאף מסוגלים לעיתים לשים לב לפרטים ממש קְטן-קְטן-קְטנים, כאלו שנדמים כנעלמים לרגילֵי עין, או ביתר דיוק: אנחנו אלו שמצליחים להבדיל בין החשוב למה שכלל לא בזרם המידע, אך רובנו, אף כאשר ישים לב לנעשה מתחת עיניו לא יסכין לעשות מעשים, ואלו שמורים רק ליחידים של סגולה - לקימאג'ים, לוולשים, לאנדריהוּאים, לאוריילים - לשורקי השריקות - לשורקֵי המשרוקיות, לשורקי שריקות ה'הזהרה ויהי מה' - מאירי העינים, שוחרי הטוהר, דואגי שלומינו האמיתיים, אלו מקומם על פי רוב נדחק אל קרן זוית ההיסטוריה, ישכחו, ורק אם במקרה שפר מזלנו, תפרוץ שוועתם את מסגרת אטימות אינטרס הכסף, ותעלה מעלה ותיקלט בעין חפיצה, בעינינו - שְחדי עין אך בעלי מורא אנו, נצטרף למקהלה מזהת העוול רק לקראת סוף הימים, לקראת גאולה...

ועוד משהו:
ללאנס ארמסטרונג לא נותר מוצא אלא להתוודות, לפני שהמצב יחמיר עוד אלפי החמרות, והוא יעשה זאת בימים הקרובים, עוד לפני שה-UCI יחליטו מה שיחליטו בשבוע הבא.

השנה הקסומה של ג'ילברט - רשימה שניה

טוב, עכשיו אנחנו מצטרפים למירוץ לקראת סופו, 8 קמ לסיום. ואן אברמהאט הוא הפליט היחידי מקבוצת הבריחה (שיצאה לדרך ב~ 195 קמ), והוא היחידי שמצליח להיצמד לאחים ולג'ילברט, והם, ארבעתם, בדרך לטיפוס האחרון ב -Côte de Saint-Nicolas  - טיפוס של 1.2 קמ בשיפוע ממוצע של 8.3%, כשהמרחק מהדבוקה (~40 שניות) נראה בהחלט כמספיק בשלב זה.

יש לשים לב שאנדי קופץ קדימה כשג'ילברט מפסיק למשוך. פרנק, שהקבוצה כנראה חשבה שהוא הטרי מבין האחים, משתדל שלא להוציא יותר מידי אנרגיה (ואן אברמהאט מנסה בכל כוחו להישאר איתם אך נראה שהוא כבר במצב גבולי), וכך הם פונים ימינה ונכנסים לטיפוס לסנט ניקולאס (00:51  בתוך ההקלטה). פרנק לא רכב מקדימה כבר יותר משתי דקות והוא אמור להיות טרי להתקפה (או להגנה מול התקפה של הבלגי הבכיר). אנדי, לאחר בחינת המצב בכניסה לטיפוס, נכנס לחזית בכדי להכתיב קצב. זה המצב המועדף על השלקים – סנדוויץ – אחד מהם לפני הבלגי ואחד מאחוריו (לא נראה שאת ג'ילברט זה בכלל מעניין). הארבעה במהירות גבוהה - שימו לב אילו מאמצים משקיע ואן אברמהארט רק בכדי להישאר איתם (0:59-01:18), ואז, לאחר שאנדי חוזר לכמה שניות לאחור, בשביל להתאושש, ונראה שהם במין סוג של רכיבת מעבר שכזו – לא מתקיפים אך גם לא מורידים ממש את הקצב, אנדי שוב עובר קדימה ומגביר את הקצב (02:21), מה שגורם לאברמהאט להיעלם כמעט מייד (זו צורת התקפה מאוד מקובלת על אנדי על אף שהיא לא מוערכת מאוד על ידי ה'מומחים'). ג'ילברט מנצל חוסר עירנות של אנדי (כמה מוזר שזה קורה לו בדיוק עכשיו) ומתקיף (02:36), אך זו יותר התקפה של שינוי קצב בשבילו, והוא חוזר מייד לישיבה, כשהשלקים מצידם, נזקקים להישאר מחוץ לאוכף ולרכב בעמידה. זהו, אנחנו בשלב המכריע עכשיו, והשלקים יודעים זאת (וגם הבלגי) - מקום שני ושלישי כבר בכיס אבל למי איכפת – שלושתם במהירות גבוהה עכשיו בתוך העליה, אך נדמה שהבלגי מחזיק בעתודות גדולות עדיין, הוא מזיז את יחסיי העברה שלו לגבוהים ויוצא גם הוא עכשיו מהאוכף, אך חוזר שוב לישיבה וליחסים רגועים בגלגלי השיניים, אך לא מפסיק כל העת לבחון את האחים במבטיו, ושוב, שינוי ביחסיי העברה, יציאה לעמידה, ואז הוא פתאום מתקיף באלימות (03:29). זו הצורה המועדפת והידועה של רוכב שנמצא בשיאו – התקפה דו שלבית.

אנדי לא עומד בקצב ומתרחק מייד לאחור, וכך פרנק והבלגי עולים לפסגה (שהיתה בעצם כבר מאוד קרובה) בסנט ניקולאס, עוברים אותה ומתחילים לרדת ביחד בצד השני. כל מה שפרנק יכול לעשות/לקוות לו הוא שאנדי יצליח לתפוס אותם, אך זה לא תלוי כבר בו אלא בג'ילברט, ובאופן לא מפתיע, לג'ילברט דווקא יש עניין שאנדי יחזור - הירידה לא מספיק טכנית בכדי שיהיה שווה להשקיע אנרגיה ולשמור על הפער, וגם – 'מישהו חייב לעשות קצת עבודה, ולמה שהילד לא יעזור קצת עכשיו...' – ואנדי, לאחר מאמץ רב, מצליח לחזור אליהם (לפי המבטים של פרנק לאחור זה מאוד מאוד חשוב לו שאנדי יהיה לצידו ולא באמת קשה שלא להבין זאת). אז עכשיו הם שוב ביחד – השלושה - וג'ילברט לא היה נראה כה בשליטה מאז הניצחון הקודם שלו (כמה ימים לפני כן), וכל מה שנשאר לאחים לעשות (והם לא עושים) זה להתקיף את הבלגי בגלים, פעם האחד ופעם האחר, ולקוות... אך (ולמרות הביקורת שנשמעה לאחר המירוץ על כך שהם לא עשו כלום), לי נדמה שפשוט הם היו אזּולֵיי אנרגיה בשלב זה, ואף על פי שהם (וכולם) ידעו שאם הם יגיעו כך לספרינט הסופי מולו אין להם שום סיכוי, הם לא עשו כלום חוץ מאשר להמשיך לדווש איתו ביחד – 'איזה כייף היה... רכבנו היום כל אחרי הצהריים עם האלוף הגדול פיליפ ג'ילברט...  אפילו הצלחנו לפעמים להישאר לידו...', וחוץ מזה, מה שונה יום מיום (בקשר לשלקים), הרי לקיחת סיכונים לא היתה אף פעם ההתמחות שלהם, אך אין מה לזלזל בהם –  פרנק סיים שלישי פעמיים, גם ב- 2007 וגם ב- 2008 (אנדי רביעי), אנדי ניצח ב- 2009 (כשג'ילברט מסיים רביעי), ואנדי סיים שישי ופרנק תשיעי ב- 2010 (ג'ילברט שוב היה רביעי).

יש לשים לב לצורת הרכיבה של ג'ילברט במישור – דיווש לפי הספר – פרק כף הרגל נע בתנועה מעגלית מושלמת והוא מנצל כל אפשרות ליעילות מכנית מצד גופו, כשבנוסף, הוא כמובן רוכב בקאדנס גבוה (בקשר ללב/ריאה שלו הוא לא מודאג כלל) – הוא רק מנסה לשמור על אנרגיית השריר שלו לסיום. הוא מוודא כל הזמן שלא מופיע פתאום איום מהדבוקה. ג'ילברט יצא השנה מספר פעמים וצידד, למורת רוחם של שאר הרוכבים ובעלי הקבוצות, באי שימוש באוזניות וקֶשֶר רדיו למנהלים הספורטיביים במכוניות הליווי, והעמיד את עצמו כך לצד הפדרציה השנואה וגם [כנראה] לצד האחים אמאורי – ASO, בעלי הזכויות על הטור ד'פראנס כמו גם על רוב המירוצים החשובים, ורשת הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית, שהיא בעלת זכויות השידור של הטור ד'פראנס, עד סוף 2013 בינתיים, שמנסה לעורר על ידי ויתור על האוזניות והקשר יותר עניין במירוצים, אך מבלי להיכנס לפרטים (העניין הוא הרבה יותר מורכב וסבוך), לרוכב מסוגו של ג'ילברט, שמתמחה כאמור, במירוצים יומיים, לרוכב בעל רגליי זהב שכאלה באמת אין צורך רב מידי בקשר הזה.

עכשיו אפשר לנשום את הסיום (וזה תמיד מריח טוב!). הבלגי והאחים עברו כבר ~ 260 קמ, כשאת ה-20 האחרונים במאמצים מאוד גבוהים (גבוליים ליתר בני תמותה, וגם ליתר 'בני דבוקה'...), אך ג'ילברט לא מוותר לרגע על הקאדנס הגבוה שלו, וגם לא מפחד למשוך מקדימה מבלי לחשוש מהתקפה של השלקים, הוא פשוט לא מפחד מהם יותר - בכלל בכלל לא – זמנם עבר, הם בידיים שלו, הוא מוכן לניצחון שיכניס אותו להיסטוריה. הוא ממש ליד הבית – הוא בן המקום - וכל העומדים בצידי הדרכים מכירים ומוקירים אותו – הוא יביא תהילה (נוספת) למקום עוד כמה דקות.

מירוץ יומי כמו הליאז' בסטוניה ליאז' דומה מאוד ליום הרים בטורים הגדולים (על אף שהטיפוסים לא מקוטלגים בשום קטגוריות), אך בטורים הגדולים אין קטעים של- 260 קמ (וגם לא 11 טיפוסים ברצף), וזה הבדל גדול מאוד. בשביל לנצח מירוץ מהסוג הזה צריך דברים קצת שונים (ונוספים) – עוד כמה קילומטרים זמינים ברגליים, ובוודאי יותר טקטיקה ופחות אסטרטגיה – אין מחר קטע נוסף, המירוץ מוכרע כאן (היום) ועכשיו.

הסוף כמובן כבר היה ידוע מראש וג'ילברט ניצח בספרינט, בקלילות.

ג'ילברט אמר מילים יפות על האחים לאחר המרוץ, כשבקיזוז הנדרש ממנצחים בראיונות שאחריי, הוא הדגיש את העובדה שהם המשיכו לעבוד ביחד איתו גם בסוף, אף שלכאורה זה לאו דווקא אמור היה לשרת את האינטרסים שלהם... 'ככה רוכבים מרוץ אופניים אמיתי - בוודאי מי שרוצה לנצח'.

אנחנו אולי אוהבים מרוצי אופניים אמיתיים, אבל אוהבים לא פחות את המנצחים, ובשביל לנצח צריך לנצל את היתרונות ולהחביא את החסרונות, ולשלקים היו כמה, גם מהסוג הראשון וגם מהשני, והם לא ממש הסתדרו ביחס בין אלו לאלו.

'בשביל לנצח ב-LBL אתה חייב להיות 100% פיט, 100%, לא פחות' - את זאת אמר ג'ילברט השנה, כשלא הצליח לעמוד בקצב שהוכתב בסיום המרוץ, אך ב-2011 ג'ילברט היה 100% פיט, כל העונה, זו היתה השנה הקסומה של פיליפ ג'ילברט.

מאסטר קלאס של שלושה רוכבים