וינו - הזוכה מן ההפקר(ות)

אני שמח שוינו זכה במדליה הזאת. כל הקשור בעבר הבעייתי שלו כבר לא ממש מדבר אלי, הכעס והטינה שאולי חשתי כלפיו כשנתפס אז בטור של 2007 עברו כבר (ואולי אני בעצם קצת מקדים את המאוחר ועוד ימצאו שהוא רכב היום 'מסטול', שוב, או שהבטיח איזו הלוואה כספית בריבית אפס לאוראן לפני הישורת האחרונה...). הוא נמצא שם כל כך הרבה זמן, ממש כאילו מאז שאני מסתכל על מירוצי אופניים (אף על פי שהתחלתי להסתכל על המירוצים הרבה לפני שהוא הצטרף לסבב), והזיכרון שלי מצליח במקרה שלו להיעזר בתכונתו הסלקטיבית ולא מפריע לרגשות ולתחושות שלי וכך אני מצליח להרגיש שמח על הזהב שלו. מאז שהוא חזר לרכב אחרי ההשעיה שלו הוא נתן כמה הצגות טובות (ליאז' בסטוניה ליאז' לפני שנתיים), וגם שלא הצליח לנצח הוא היה תמיד אותו רוכב אגרסיבי, לוחם, אחד שנמצא שם תמיד ברגעים המכריעים, או מאוד קרוב להתרחשויות המרכזיות, והוא הגיע ללונדון לאחר טור שבו הוא היה שותף לכמה קבוצות בריחה בהרים הגבוהים והיה נהדר.
והנה הוא בטח עוד מעט הולך (הוא הספיק כבר לפרסם הודעה אחרי הניצחון על פרישתו, והודיע שהמירוץ נגד השעון ביום רביעי יהיה האחרון בקריירה שלו), ובוודאי יחזור בתפקיד כזה או אחר למירוציי האופניים (אם לא יכנס מיד לחיים הפוליטיים בקזחסטאן, שזו בהחלט אפשרות סבירה בהתחשב בנטיות ובקשרים שלו, כל זאת אם יחליט בכל זאת לוותר על החיים הטובים במונאקו שם הוא חי שנים רבות בעבור חיים טובים, כנראה קצת פחות, במולדתו). הוא, מעבר להיותו רוכב נפלא, כנראה גם טיפוס מיוחד, ואני לא זקוק לסיפורים הרבים עליו בכדי לחשוב כך או אחרת, מספיק לי לשמוע אותו מתראיין בצרפתית ו/או לראות את הופעתו לאחר קטע מירוצים חבוש מן קסקט צבעוני, שולט בעניינים, או איכות ובחירת לבושו כשהוא מתראיין מחוץ לשעות הרכיבה שלו, או לזכור אותו בשנה שעברה מדבר בשיחת ועידה אל חברי קבוצתו ממיטת אישפוזו בבית החולים בפאריס לאחר הפציעה הקשה שלו ומודיע להם כשדמעות בעיניו על ביש מזלו, מעודד אותם להמשיך: "תמשיכו בשבילי", ומה זה משנה אם הוא חזר להתחרות רק לאחר שהתברר לקבוצה הקזאחית שבלעדי הנקודות שלו הם לא יקבלו את רשיון הפרוֹטוּר שלהם, מה זה משנה.
והמירוץ היום? - המירוץ הזכיר יותר מכל (באופן טבעי) מירוץ אליפות עולם, מירוץ שבו מה שמונח על השולחן הוא יקר המציאות (אני עדיין לא מבין מה בשני סוגי המירוצים הללו יותר יקר מציאות מאשר זכיה בכול אחד מהמונומנטים למשל, אבל זה לרשימה אחרת) - אחד שתוכנן לפי מידותיו של רוכב מסוים (בריטי...), אבל מה, חלק מהתכנון לא עלה יפה - בייחוד למבצעים.
אמנם זה היה ברור לכולם מה הולך לקרות (ומן הסתם גם להם), ואף עד לפרטי פרטים - קבוצת בריחה שתצא לדרך בהתחלה, ולקראת סיום 'ההקפות בגבעה' נסיונות ל'התקפות נגד' שאם יצליחו (והם הצליחו), יצטרפו לקבוצת הבריחה או ייצרו חדשה ויותר מאיימת, והאמת (הפתעה!!!) - זה מה שקרה. אז מה לא עבד בעצם? - התכנית הזאת. ולמה היא לא עבדה? - כי היא הייתה נאיבית מדי ויהירה:
זה די פשוט להילכד במלכודת היהירות לא צריך הרבה - מספיק אפילו משהו שרק נדמה כהצלחה בשביל להילכד בה, ולבריטים היה הרבה יותר מזה בזמן האחרון (ממש לפני שבוע), וזה לא היה משהו שרק נדמה כהצלחה, זו היתה הצלחה, הצלחה גדולה, ענקית - אז הם נפלו להם למלכודת וגם נשארו לכודים, וכשהם הבינו שזו מלכודת כבר מאוחר היה לצאת ממנה, וכך הם טבעו - לכודים וסגורים ברשתהּ.
קודם כול ברחה הקבוצה הראשונה, כמות די גדולה של בורחים אחרי ~20 קמ, קבוצה מגוונת מבחינת מרכיבי המדינות שבתוכה ועם כח אש - אוגריידי פתר את האוסטרלים מהכרח הרדיפה, פינוטי את האיטלקים, ווסטרה את ההולנדים, רולנדס את הבלגים, קסטרובחו את הספרדים, ושאר מאפשר לקאצ'לארה לשמור על אנרגיה (והיתה שם עוד ארטילריה - ברקוביץ', דוגאן, קריסטוף ופארק), והם יוצרים פער שמגיע עד ל~ 6 דק. וכך כבר מאותו שלב מוקדם במירוץ הבריטים התחילו לעבוד בכדי לא לתת לפער לגדול מעבר לשליטתם, ואז בטיפוס הרביעי מתוך התשעה ב - Box Hill ניבלי התקיף (הוא הרי הודיע לפני המירוץ שזה מה שהוא יעשה), וג'ילברט ואן אברמט חסינק ואלמיגר הצטרפו אליו, מה שהכריח את הבריטים לשנס פדלים (פרומי וסטאנרד מתחילים לעבוד בחזית הבריטית). היה נדמה לרגע שהנסיון עקר והבורחים לא מצליחים לייצר פער רציני (לא יותר מ-20 שניות), אבל הבריטים גם לא הצליחו לסגור אותו אלא רק לגרום לואן אברמט וחסינק לחזור אחורה לדבוקה. מה שכן היה נראה בולט לעין היה שהקצב של המירוץ מאוד מהיר ותובעני ושאמנם הטיפוס ב- Box Hill הוא די משחק ילדים הרי שהחזרה עליו 'מדי פעם' (כל 15 קמ) גורמת לקשיים מסוימים ברגליהם של חלק מהרוכבים (...), וגם - שיש פה פאשלה ענקית בשידור ושקשה מאוד לעקוב אחריו. לעקוב אחרי מירוץ אופניים בלי לדעת מה הם הפרשי הזמנים, ומבלי להיות מעודכנים בנוסף במרחק שנותר עד הסיום זוהי משימה קשה, אולי לא בלתי אפשרית אבל בוודאי מבאסת (עידכונים נשלחו בטוויטר מדי פעם על ידי אנשים שצפו במירוץ בלונדון). למעט טוני מרטין שעבד מדי פעם בפעם בחזית בשביל גרייפל (ופרש לפני שהמירוץ החל לעשות את דרכו בחזרה ללונדון) הבריטים עבדו כל העת לבד. יש לזכור שלרשות הבריטים עמדו רק ארבעה 'רוכבים עובדים' (קבנדיש היה כמובן הרוכב המוגן), ונסיונות לגרום לקבוצות אחרות 'לתת עבודה' עלו בתוהו. כשהחל הטיפוס החמישי ניבלי וג'ילברט התקיפו שוב ואז גישר אליהם כבר כוח אש רב - לארס בום, שבאנל, פוגלסנג, גריבקו, ראסט, פיני ובוואר, והם מצליחים לפתוח - 30 שניות לדבוקה (המרחק מהדבוקה לקבוצה הראשונה שברחה ~4 דק כשנשארו 100 קמ לסיום). בטיפוס השישי המרחק בין הקבוצה של ניבלי לבורחים המקוריים הוא 1.15 ולדבוקה 45 שניות. ואז היה איזה זמן שהיה נדמה שהמירוץ התייצב ושכל הנסיונות הללו לא נושאים פרי ושבכול זאת אנו צפויים למיאוץ רב משתתפים בסיום.
אבל כשהתאחדו שתי קבוצות הבריחה הם הצליחו תוך זמן קצר לבנות שוב פער יציב. בטיפוס האחרון גישרו לקבוצת הבריחה קנצ'לארה, ולורדה ולואיס לאון סנצ'אס וויגינס נאלץ לעבור קדימה (מוקדם משרצה) ולהתחיל להכתיבקצב בכדי שאף אחד לא יברח יותר מדי (וגם לא המירוץ עצמו). לבורחים היו כעת שלושה שוויצרים, שלושה ספרדים, שלושה בלגים,   ועוד כהנא וכהנא, והם דחפו ודחפו ואז פרומי התחיל לאבד 'אחיזה' ובעצם סימן את ההמשך. הפער עמד כל העת על ~ דקה, אך היה נראה שהבורחים מתחזקים ומדוושים בנחישות ועוצמה כשהבריטים הולכים ונאלמים.
קנצ'לארה עוד הספיק לא להעריך נכונה עיקול אחד ולהתרסק אך לאחר שקבוצת הבריחה התעשתה והבינה שהיא תספק את שלושת המנצחים היא הגבירה את הקצב ואז ראינו גם את וויגנס מאבד את זה ונושר לאחור.
כ- 10 קמ לסיום לאחר שהתחילו הבורחים להביט אחד בעיני השני ולנסות לאבחן אחד את מצבו של השני ברחו במקביל מימין ומשמאל וינוקורוב ואוראן ומיד בנו פער מהרבוצה שאחריהם שלא מצאה לכידות מספקת בכדי לרדוף אחריהם.
200 מ לסיום אוראן (באופן תמוה) חיפש בעקשנות את וינוקורוב משמאלו ומצא כשהחזיר את מבטו שוינוקורוב כבר האיץ ונעלם לו.
וינוקורוב ראשון, אוראן שני וקריסטוף הנורבגי שלישי לאחר שהצליח לגבור על כל המותשים האחרים מקבוצת הבריחה במיאוץ.
אז איך בדיוק קשורה פה יהירות? - זה פשוט - קודם כול הבריטים האמינו (בתום לב) שהם לא יצטרכו לעשות את כול העבודה לבד ושגם קבוצות אחרות תעזורנה למשוך את הבורחים בחזרה (הגרמנים למשל, או אולי האוסטרלים), אבל זה נשמע קצת תמים לחשוב שמישהו אחר יתנדב לשאת בעול, שכשלבריטים אין שום אופציה אחרת מלבד הרכיבה בחזית כל היום, והם גם לא מנסים אפילו להסוות זאת. והם בהחלט יכלו לייצר לעצמם אופציות, כמו למשל לשלוח את מילר קדימה לקבוצת הבריחה, בהתחלה, אבל הם כנראה האמינו שיש בכוחם להחזיק את המירוץ האולימפי לבד במשך 250 קמ וארבעה רוכבים (הזכרונות הנעימים, הזכרונות הנעימים מצרפת...), והם יכלו בהחלט להחזיק תכנית 'ב' שבה לאחר שקרה מה שקרה הם משנים את התכנית המקורית ומהמרים על אחד או שנים מרוכביהם שירכב קדימה בכול מחיר וישדר לכול יתר הקבוצות שהם כבר לא יתנו את אותה העבודה בחזית - הם הרי היו מוכרחים לעשות משהו - אבל הם לא עשו כלום כי הם היו שרויים במי המדמנה של הקונצפציות הקודמות, שעבדו בשבילם - גם באלפות העולם בקופנהאגן וגם בטור, אבל יש כמה הבדלים - בקופנהאגן המסלול לא היה כה קשה, וגם עוד קבוצות הרגישו לא נוח ונתנו עבודה, והטור הוא מירוץ אחר לחלוטין ובו הקבוצות מכלכלות את כוחותיהם ביחס למירוץ יוחם יומי של שלושה שבועות ולא של יום אחד. וחוץ מזה אם אתה עושה את אותו הדבר כמה פעמים בסוף כולם לומדים. וככה הלכו להם הבריטים כשיות לטבח ואיבדו את ההזדמנות הנדירה שנקראה בדרכם.