יום ראשון, 27 באפריל 2014

'באו לסדר לנערה ת'גבות ועקרו לה ת'עיניים'



אז מה קרה?
מהירות ממוצעת של 39 קילומטר לשעה, מה זה אומר?
נצחון של סיימון גראנס, מה זה אומר?
האם זה אומר מרוץ מאכזב? כן, די מאכזב.
נסיונותיהם של המארגנים מה-ASO להשפיע, על ידי הוספת עוד ועוד טיפוסים למסלולו, הצליחו, אולי אף מעל למשוער, אך כלל לא בדרך המקווה, וגרמו כך לאופיו להיפך שמרני וחסר דינמיות, פאסיבי, בדיוק ההיפך ממה שיחלו שתהיה המהדורה ה- 100 של הלייאז' באסטוניה ליאז'.
אך זה קורה מדי פעם – 'באו לתקן ויצאו מקלקלים' – לעולם אין לדעת למה יגרמו שינויים בתוואי מסלולי המרוצים; הרי לכאורה ההכבדה - הגדלת הקושי על ידי הוספת עוד ועוד טיפוסים בסיום - אמורה הייתה לגרום למרוץ להתפוצץ ולהשאיר בסיום רק את המתאימים ביותר, אך בפועל, כפי שאפשר לראות מחילופי הציוצים בין ה- 'Race Radio' לבין מי שלא צייץ בשם הגארמין שארפ (וואטרס?), כ~ 35 קמ לסיום, וכך קיבלנו חבורת חוד גדולת מימדים שהמשיכה לשחק עוד ועוד את 'משחק המחכים':
Perhaps my memory is failing me but it seems the bunch is larger then usual at this point in the race.
@TheRaceRadio that was a frequent topic during team recon Friday. Before Redoubt is easier, but the final this year is harder. #LBL
@Ride_Argyle Ahh, that makes sense. Riders being conservative with harder finale
כנראה - כנראה שהרוכבים שומרים על מידה גדולה של שמרנות כאשר לפניהם סיום שכזה, ולא מעוניינים על ידי הימור התקפה לאבד את סיכוייהם מוקדם מדי, ממשיכים לשמור אחד על השני אבל לא יותר.
אמנם נעשו מספר ניסיונות, אך כפועל יוצא מאותה שמירת כוחות לדבוקה היו גם מספר מספיק של רוכבים וגם מספיק כוח, וכך ניסיונו של Howes Alex של גארמין, השליח הטאקטי הראשון שיצא לדרך הבריחה המאוחרת, קצת לפני הפסגה של Côte des Forges, כ~ 30 קמ לקו, ואחר כך ניסיונות של שלל רוכבים אחרים – אנקר סורנסן (טינקוף), פיטר ווינינג (אוריקה), ואנאנדרט (לוטו), ויותר מאוחר ארדונדו (טראק) ופודזוביבו ((Ag2r, שאליהם נשלח סאנצ'ס (BMC), בירידה מהפסגה המסווגת של 'צוק העיטים' היו עקרים, והמרוץ המשיך ונשאר חסר כול דינמיות.
לאחר שנתפס סנצ'אס התגבשה, לאחר זמן קצר, חבורה שמנתה את וולורדה ניבלי קרוייזינגר ג'ילבר מוראנו ונורדאוג והחלה לרדוף אחר השניים, אך החברים נמנעו מלתרום את חלקם השווה במרדף והכול חזר לקדמותו, כשהדבוקה מאחור והבורחים השניים מחזיקים בפער מפוקפק של 14 שנ', גולשים כולם במהירות מתגברת, חוצים את הרובע האיטלקי של ליאז' לכיוון הטיפוס לסנט ניקולא.
ההתקפה היחידה שאצרה מים יצאה לדרך כבר קרוב אל הקו, בטיפוס לסנט ניקולא, ~ 5.5 קמ לסיום, עת פודזוביבו נדבק להתקפה של קארוסו מקטיושה, והם החלו עושים דרכם לעבר הקו. אך כול בעלי הניסיון שמכירים את הטיפוס הבלתי מסווג שמוביל אל הקו ב- Ans המשיכו במשחק ההמתנה, ואכן צמצמו אט אט את הפער וסגרוהו ממש לפני הפניה האחרונה שמאלה שמובילה לישורת האחרונה (שבה הצליח דן מרטין להחליק וליפול ולאבד סיכוייו למקום על הדוכן).
נצחונו של סיימון גראנס, האוסטרלי של אוריקה, שאותו הוא מוסיף לארון מלא הכול טוב שלו (מונומנט שני לאחר המילאן סאן רמו ב-2012, ושלל עצום של ניצחונות נוספים במרוצי קטעים ואליפויות לאומיות באוסטרליה, ועוד ועוד) בהחלט ראוי לו, אך ספק אם גם לנו; הליאז' לא אמור להיות מרוץ שמתאים לגראנס כלל וכלל, הוא קשה מדי בעבור יכולותיו (כפי שהתוודה הוא עצמו לפני המרוץ), והעובדה שניצח מדגישה ביתר שאת את מה שבלוג זה מנסה לומר – המרוץ לא עלה יפה.


עכשיו אולי נראה סוף כול סוף את פרומי, ברומנדי, או שמא השיעול עדיין לא עבר?.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה