יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

איך קונטאדור ניצח את הוואלטה, חלק א




‘Vouloire, c’est pouvoire’


קונטאדור מכריע את הוואלטה למעשה על ידי שלוש הצגות תכלית בקטעים 10, 16, 20, אבל כדאי אולי לחזור להתחלה ולנסות לראות איך התפתח המרוץ: מתי קונטאדור הופיע במרכז הבמה, ואיך הוא מנע מהאחרים סיכוי לחזור לתמונה לאחר שהשתלט על החולצה.
אפשר לנסות להשוות בין שלושת הראשונים, קונטאדור פרום ווולורדה, ואפשר לקחת גם את כול העשירייה הראשונה, אך אפשר לקחת רק את קונטאדור ופרום, המרוץ היה לבסוף, לכאורה, מאבק בין שניהם. למעשה לא היה שם שום מאבק.


קונטאדור, יקשה לא להאמין לו עתה (בדרך כלל קשה לא להאמין לו, אם כי איתו כמו עם שאר המתוחכמים צריך להישאר ערניים), הגיע לוואלטה ללא ציפיות מיוחדות, מלבד אולי רצון לנסות ולגנוב ניצחון או שניים. מצב הרגל הפצועה לא היה ידוע, וכול ששינן היה, ובכך לא הפתיע והביא גרסה מעניינים וחדשה לנוסח השינון הקבוע והמוכר, 'אנסה לרכב מיום ליום ואז נראה'. היום אנחנו יודעים שקונטאדור התקשה בשבוע הראשון, אך למזלו, למעט החום הכבד בדרום חצי האי האיברי בשבוע הראשון, לא העמיד אותו לא התוואי ואף לא מי מהאחרים במבחן. רוכבי מרוצי הקטעים מכירים את הכלל הראשון שעליו חייבים להקפיד: אי אפשר (וכלל לא חייבים גם לנסות) לנצח את המרוץ בשבוע הראשון, אך אפשר להפסיד אותו אז. למזלו של קונטאדור (לא רק למזלו שלו), השבוע הראשון אכן לא העמיד בפני מתחרי הדירוג הכללי מבחנים קשים, וכולם הגיעו מוכנים למלות אחר הכלל רכבו על בטוח ושמרו האחד על השני.
המבחן הראשון של קונטאדור, ובכלל של הבכירים, היה בקטע 9, קטע עם סיום פסגה בקטגוריה ראשונה ב- Aramón Valdelinares , וזוהי נקודת המפנה הראשונה בעלילה. קונטאדור מצליח לעבור את הקו ראשון מבין הבכירים, אך בנוסף הוא מגלה עוד שני דברים.



הדבר הראשון הוא שהרגל לא כואבת גם תחת מאמץ גדול, והטיפוס המסיים היה טיפוס כפול וארוך ~ 19 קמ' (קטגוריה שנייה שקדמה והייתה צמודה לראשונה, המסיימת), והדבר השני, שהיה חשוב לא פחות, בוודאי מן הבחינה המוראלית, שפרום לא בכושר. קונטאדור, לאחר ההשפלה שהושפל מידי הבריטי בטור של 2013,  נפל עליו 'מורא פרום', ולא היה צריך לחכות לקטעי ההכרעה בשבוע האחרון ולשבחים שהרעיף קונטאדור על הבריטי בכדי לדעת כול זאת. קונטאדור הצהיר מספר פעמים בימים האחרונים של הוואלטה שפרום הוא היריב הקשה והחזק מכולם, יותר מכול שאר היריבים שבהם נתקל במהלך הקריירה, הוא 'נקודת ההתייחסות', וקונטאדור, אם התפתחו בליבו בכלל אי פעם חששות ומורא, היה זה רק 'מורא פרום'. וכך הסתבר לקונטאדור, לאחר תוצאות קטע 9, שהשד, לפחות בשלב זה, לא נורא - רוצה לומר: 'פרום לא הגיע בכושר'.
אז מה באמת עם פרום? ומה עם כול היתר? פרום, מצידו, וזה היה חידוש, שינן גם הוא את המנטרה: 'מיום ליום'. מה קרה לו לבריטי שפתאום גם הוא משנן 'מיום ליום'? הרי כאן לנו דבר חדש. פשוט, פרום עבר טראומה, עם השברים בשתי הידיים וההדחה המוקדמת והקצת מבישה מתואר האלוף המכהן, תואר שהיה נדמה שהוא רק הראשון בסדרה ארוכה של תארים ברצף. לעיתים, לעת יחלימו ויתאוששו נפגעי טראומה, יגלו ש'חזות הכול' השתנתה, ו'חזות הכול' יכולה להיות גם מעתה חסרת כול תנאים – היא יכולה בהחלט רק 'להיות', 'להשתתף', 'להנות'.
האם זה טוב? פרופורציות בוודאי שזה טוב, אך לספורטאי עלית לא תמיד. אמירותיו של פרום ביחס לכך שהגיע בכדי להטעין קילומטראג' סיבוב ארצות ארוך ברגליים בשביל השנה הבאה עשו הגיון, אך ספק אם קונטאדור קנה את זה. גם קונטאדור בא בכדי לשים ברגליו קילומטרים, אך כחיית מרוצים מיומנת ומנוסה הוא שמע וראה את מה שפרום ספק אם יראה עד סוף הקריירה, והיה צריך, בין היתר, לשחק משחקים עם אנשים מסוגם של ארמסטרונג וברוניל, אז עם כול הכבוד 'קילומטראג' ברגליים' זה נחמד, אבל הרי 'החיות שאנחנו יודעות רק דבר אחד: לנצח'.
מה עם היתר? קשה להאמין שקונטאדור ראה בבני ארצו רודריגז ווולורדה יריבים לסיבוב ארצות ארוך, וגם לא יריב 'ראוי' באוראן, כך שמי שנשאר הוא קווינטאנה. נכון, קווינטאנה גם הוא הצליח להקדים ולסיים לפני קונטאדור בטור של 2013, ואין ספק שקונטאדור עקב וראה את מעללי הקולומביאני בג'ירו ויודע אל נכון שקווינטאנה יודע לטפס בקטגוריות הגבוהות, אבל מורא היה לקונטאדור רק מפרום.
וכך הגיע קונטאדור לקטע 10, נגד שעון למרחק של 36.7 קמ', אמנם עם יתרון על פרום, אך יתרון חסר משמעות (25 שנ'), אך ספק אם גם בסתרי לבבו האמין שבסיומו יוכל להצהיר ש'הוא כאן בכדי לנצח'.





אין תגובות:

פרסום תגובה