יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

איך קונטאדור ניצח את הוואלטה, ב


שני ג'בים ואפרקאט אחד
בסדר ה'נכון' של רצף המכות בקרב אגרוף, כאשר הטווח עדיין רחוק ואין אפשרות להגיע לשני ביישור ידיים, ינסו המתאגרפים לשחוק עמידות יריביהם בעזרת שליחת ג'בים לכוון האזורים המותרים באזור הגולגולת, מן ריכוך שכזה, עוד ועוד מכה, 'ליטוף', פוגע לא פוגע (עדיף שיהיה פוגע), אבל זה אמור לעבוד, גם על דרך ההצקה בלבד, 'תמשיך כול הזמן לשלוח ג'בים, תעסיק אותו, זה יעזור למצוא פרצה בהגנה'.
סדר המכות של קונטאדור היה שונה, הוא שלח מיד בתחילה אפרקאט והימם את יריביו, ואז המשיך ושלח ג'בים, עוד ועוד, מבלי להרפות, המשיך לרכב לצידם, לעולם לא רחוק מדי, תמיד בחזית, מוכן להגיב, מוכן להתקיף, אם רק יאתר פרצה – (גם) באיתור פרצות קונטאדור הוא מאסטר.
העליונות שהפגין בקטע 10, ואולי לא פחות חולשתו הגדולה של פרום בקטע, בנוסף לתקלתו של קווינטאנה, שטעה והחליק בתחילת הקטע איבד זמן רב ולמעשה יצא מהמרוץ אחר הניצחון, דבר שגרר באופן מידי שינוע כוחותיה של מוביסטאר לעזרתו של וולורדה, אפשרו לו, אמנם עדיין בהסתייגות – הסתייגות מתוך אותו 'מורא פרום' – להתחיל לחשוב ולהאמין שהוואלטה היא יעד בר השגה.
82
ההיסטוריה מלמדת שקונטאדור, מרגע שהשתלט על חולצת המוביל במרוץ קטעים ארוך, מעולם (למעט העברתה למתחרים מזדמנים ולא רלוונטיים לדירוג כללי) לא העביר אותה בחזרה ליריביו, וזה היה נכון גם הפעם. קונטאור, משתמש שוב באינסטינקטים הטבעיים המפותחים שלו, כמו בניסיון המרוצים העצום שברגליו, ידע גם הפעם לשמור כול העת על מי שחשוב – הרי אי אפשר לשמור על כולם כול הזמן, צריך לבחור – והוא בחר, גם מתוך אותו 'מורא פרום' שהשתרש בו בשנה הקודמת – לשמור רק על הבריטי אפילו במחיר 'הפקרת' כול היתר. אותו 'מורא פרום', שהלך והתפתח והפך אצל קונטאדור כמעט להפרעה, הפרעה שבה ניסה להילחם מאז הופיעה – וכפי שאנו יודעים היום בהצלחה – היה גורם מרכזי, והאמת שלא באופן מפתיע (גם אם התחשב קונטאדור בעובדה שבפעם האחרונה שבחר, עקב אותו מורא,לשמור צעדיו של הבריטי, התברר שטעה, והאיומים הופיעו במקום אחר (ההפסד בדופינה)), בהחלטה לשמור צעדיו של פרום ויהי מה, בחירה שהתבררה שהייתה נכונה ומוצדקת.
Criterium Dauphine Libere 2014  stage -4
למעשה ככול שהתקדם המרוץ, כול אשר יגור לו קונטאדור ביחס לפרום גם בא לו. פרום החל מוצא את רגליו ככול שהלך המרוץ והתקדם, והיה נדמה לפרקים שהיריעה תקצר ולא תספיק לקונטאדור, והוא לא יצליח לעמוד בסחף אל מול כוחותיו המתגברים של הבריטי. אמנם שניהם, גם הבריטי וגם הספרדי, הכריזו עוד טרם שהחל המרוץ, ומצאו לנכון לציין זאת גם בהמשך, שלא הגיעו אליו בכושרם האופטימאלי – כושר המקסימום – וזאת עקב הפציעות שמהן סבלו בטור הצרפתי – אחד שבר ת'רגליים ואחד שבר ת'ידיים – וחוסר היכולת לחזור לאימונים בזמן. זה מובן, אך כול זאת אולי דווקא אִפשר, מה שהפך בימינו להיות לעיתים קשה בהבחנה, בוודאי בימי הטור הצרפתי, שמהיותו היעד המרכזי, לעיתים אף הבלעדי בעבור חלק מהמתחרים בעונה כולה, והם מגיעים אליו מוכנים ובכושר מקסימאלי (זכורות הצהרותיו של קונטאדור טרם הטור של 2013 על כך  שלא הגיע בכושר המקסימאלי והוא מתכוון למצוא אותו בהמשך, דבר שכפי שידוע נגמר בהפסד זמן עצום כבר בקטע הראשון בהרים הגבוהים באקס 3 דומיין), לשים לב לשינויים בכושרם של המתחרים בתוך מרוץ קטעים ארוך. על קונטאדור אמר פעם מי שהיה אחד מהמנהלים הספורטיביים שלו בסאקסו בנק, רוכב העבר האוסטרלי המהולל בראדלי מק'גי, שהוא מסוגל לנצח את אחד מסיבובי הארצות הארוכים כשהשאלה היחידה היא רק באיזה הפרש זמנים מכול היתר – הכישרון כה גדול והוא לבד מספיק:
"This guy, in January, is good enough to win a grand tour and it's just a question of by how much, He's an amazing athlete. He's a freak as far as I'm concerned. He's got all the elements – he's the perfect size so he can morph from a time triallist from a climber, his work ethic is second to one – he's just meticulous to the final annoying point. He really drives you into the ground because of how complete he is on all aspects"
עד שהופיע פרום בזירה זה כנראה היה מספיק – מול שלאק, ומול ארמסטרונג, ומול ניבלי, ומול אוונס – קונטאדור לא נזקק ליותר מדי, הכישרון פחות או יותר הספיק, אך פרום אילץ אותו ליותר.
אם נחזור לרגע לוואלטה ולקטע 10, הרי שהמשמעות הגדולה של נצחונו של קונטאדור בקטע (אל מול יריביו בדירוג כללי, את הקטע ניצח טוני מרטין), היה לא פחות מהנצחון עצמו הגילוי וההכרה באי יכולתו של פרום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה