טוב, עכשיו אנחנו מצטרפים למירוץ
לקראת סופו, 8 קמ לסיום. ואן אברמהאט הוא הפליט היחידי מקבוצת הבריחה (שיצאה לדרך
ב~ 195 קמ), והוא היחידי שמצליח להיצמד לאחים ולג'ילברט, והם, ארבעתם, בדרך לטיפוס
האחרון ב -Côte
de Saint-Nicolas - טיפוס של 1.2
קמ בשיפוע ממוצע של 8.3%, כשהמרחק מהדבוקה (~40 שניות) נראה בהחלט כמספיק בשלב זה.
יש לשים לב שאנדי קופץ קדימה כשג'ילברט מפסיק למשוך. פרנק, שהקבוצה כנראה חשבה שהוא
הטרי מבין האחים, משתדל שלא להוציא יותר מידי אנרגיה (ואן אברמהאט מנסה בכל כוחו
להישאר איתם אך נראה שהוא כבר במצב גבולי), וכך הם פונים ימינה ונכנסים לטיפוס
לסנט ניקולאס (00:51 בתוך ההקלטה). פרנק לא רכב מקדימה כבר יותר משתי דקות והוא אמור להיות טרי
להתקפה (או להגנה מול התקפה של הבלגי הבכיר). אנדי, לאחר בחינת המצב בכניסה
לטיפוס, נכנס לחזית בכדי להכתיב קצב. זה המצב המועדף על השלקים – סנדוויץ – אחד מהם לפני
הבלגי ואחד מאחוריו (לא נראה שאת ג'ילברט זה בכלל מעניין). הארבעה במהירות גבוהה - שימו לב אילו מאמצים משקיע ואן אברמהארט רק בכדי להישאר איתם (0:59-01:18), ואז, לאחר שאנדי חוזר
לכמה שניות לאחור, בשביל להתאושש, ונראה שהם במין סוג של רכיבת מעבר שכזו – לא מתקיפים אך
גם לא מורידים ממש את הקצב, אנדי שוב עובר קדימה ומגביר את הקצב (02:21), מה שגורם
לאברמהאט להיעלם כמעט מייד (זו צורת התקפה מאוד מקובלת על אנדי על אף שהיא לא
מוערכת מאוד על ידי ה'מומחים'). ג'ילברט מנצל חוסר עירנות של אנדי (כמה מוזר שזה
קורה לו בדיוק עכשיו) ומתקיף (02:36), אך זו יותר התקפה של שינוי קצב בשבילו, והוא
חוזר מייד לישיבה, כשהשלקים מצידם, נזקקים להישאר מחוץ לאוכף ולרכב בעמידה. זהו, אנחנו בשלב המכריע עכשיו, והשלקים יודעים זאת (וגם הבלגי) - מקום שני
ושלישי כבר בכיס אבל למי איכפת – שלושתם במהירות גבוהה עכשיו בתוך העליה, אך נדמה
שהבלגי מחזיק בעתודות גדולות עדיין, הוא מזיז את יחסיי העברה שלו לגבוהים ויוצא גם
הוא עכשיו מהאוכף, אך חוזר שוב לישיבה וליחסים רגועים בגלגלי השיניים, אך לא מפסיק
כל העת לבחון את האחים במבטיו, ושוב, שינוי ביחסיי העברה, יציאה לעמידה, ואז הוא
פתאום מתקיף באלימות (03:29). זו
הצורה המועדפת והידועה של רוכב שנמצא בשיאו – התקפה דו שלבית.
אנדי לא עומד בקצב ומתרחק מייד לאחור, וכך פרנק והבלגי עולים לפסגה (שהיתה
בעצם כבר מאוד קרובה) בסנט ניקולאס, עוברים אותה ומתחילים לרדת ביחד בצד השני. כל
מה שפרנק יכול לעשות/לקוות לו הוא שאנדי יצליח לתפוס אותם, אך זה לא תלוי כבר בו
אלא בג'ילברט, ובאופן לא מפתיע, לג'ילברט דווקא יש עניין שאנדי יחזור - הירידה לא
מספיק טכנית בכדי שיהיה שווה להשקיע אנרגיה ולשמור על הפער, וגם – 'מישהו חייב
לעשות קצת עבודה, ולמה שהילד לא יעזור קצת עכשיו...' – ואנדי, לאחר מאמץ רב, מצליח
לחזור אליהם (לפי המבטים של פרנק לאחור זה מאוד מאוד חשוב לו שאנדי יהיה לצידו ולא
באמת קשה שלא להבין זאת). אז עכשיו הם שוב ביחד – השלושה - וג'ילברט לא היה נראה
כה בשליטה מאז הניצחון הקודם שלו (כמה ימים לפני כן), וכל מה שנשאר לאחים לעשות
(והם לא עושים) זה להתקיף את הבלגי בגלים, פעם האחד ופעם האחר, ולקוות... אך
(ולמרות הביקורת שנשמעה לאחר המירוץ על כך שהם לא עשו כלום), לי נדמה שפשוט הם היו
אזּולֵיי אנרגיה בשלב זה, ואף על פי שהם (וכולם) ידעו שאם הם יגיעו כך לספרינט הסופי
מולו אין להם שום סיכוי, הם לא עשו כלום חוץ מאשר להמשיך לדווש איתו ביחד – 'איזה
כייף היה... רכבנו היום כל אחרי הצהריים עם האלוף הגדול פיליפ ג'ילברט... אפילו הצלחנו לפעמים להישאר לידו...', וחוץ מזה,
מה שונה יום מיום (בקשר לשלקים), הרי לקיחת סיכונים לא היתה אף פעם ההתמחות שלהם,
אך אין מה לזלזל בהם – פרנק סיים שלישי
פעמיים, גם ב- 2007 וגם ב- 2008 (אנדי רביעי), אנדי ניצח ב- 2009 (כשג'ילברט מסיים
רביעי), ואנדי סיים שישי ופרנק תשיעי ב- 2010 (ג'ילברט שוב היה רביעי).
יש לשים לב לצורת הרכיבה של ג'ילברט במישור – דיווש לפי הספר – פרק כף הרגל נע
בתנועה מעגלית מושלמת והוא מנצל כל אפשרות ליעילות מכנית מצד גופו, כשבנוסף, הוא
כמובן רוכב בקאדנס גבוה (בקשר ללב/ריאה שלו הוא לא מודאג כלל) – הוא רק מנסה לשמור
על אנרגיית השריר שלו לסיום. הוא מוודא כל הזמן שלא מופיע פתאום איום מהדבוקה. ג'ילברט יצא השנה מספר פעמים וצידד, למורת רוחם של שאר הרוכבים ובעלי הקבוצות,
באי שימוש באוזניות וקֶשֶר רדיו למנהלים הספורטיביים במכוניות הליווי, והעמיד את
עצמו כך לצד הפדרציה השנואה וגם [כנראה] לצד האחים אמאורי – ASO, בעלי הזכויות על הטור ד'פראנס כמו גם על רוב המירוצים החשובים, ורשת
הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית, שהיא בעלת זכויות השידור של הטור ד'פראנס, עד סוף
2013 בינתיים, שמנסה לעורר על ידי ויתור על האוזניות והקשר יותר עניין במירוצים,
אך מבלי להיכנס לפרטים (העניין הוא הרבה יותר מורכב וסבוך), לרוכב מסוגו של
ג'ילברט, שמתמחה כאמור, במירוצים יומיים, לרוכב בעל רגליי זהב שכאלה באמת אין
צורך רב מידי בקשר הזה.
עכשיו
אפשר לנשום את הסיום (וזה תמיד מריח טוב!). הבלגי והאחים עברו כבר ~ 260 קמ, כשאת
ה-20 האחרונים במאמצים מאוד גבוהים (גבוליים ליתר בני תמותה, וגם ליתר 'בני
דבוקה'...), אך ג'ילברט לא מוותר לרגע על הקאדנס הגבוה שלו, וגם לא מפחד למשוך
מקדימה מבלי לחשוש מהתקפה של השלקים, הוא פשוט לא מפחד מהם יותר - בכלל בכלל לא – זמנם עבר, הם בידיים שלו, הוא מוכן לניצחון שיכניס אותו להיסטוריה.
הוא ממש ליד הבית – הוא בן המקום - וכל העומדים בצידי הדרכים מכירים ומוקירים אותו
– הוא יביא תהילה (נוספת) למקום עוד כמה דקות.
מירוץ יומי כמו הליאז' בסטוניה ליאז' דומה מאוד ליום הרים בטורים הגדולים (על
אף שהטיפוסים לא מקוטלגים בשום קטגוריות), אך בטורים הגדולים אין קטעים של- 260 קמ
(וגם לא 11 טיפוסים ברצף), וזה הבדל גדול מאוד. בשביל לנצח מירוץ מהסוג הזה צריך
דברים קצת שונים (ונוספים) – עוד כמה קילומטרים זמינים ברגליים, ובוודאי יותר
טקטיקה ופחות אסטרטגיה – אין מחר קטע נוסף, המירוץ מוכרע כאן (היום) ועכשיו.
הסוף כמובן כבר היה ידוע מראש וג'ילברט ניצח בספרינט, בקלילות.
ג'ילברט אמר מילים יפות על האחים לאחר המרוץ, כשבקיזוז הנדרש ממנצחים בראיונות שאחריי, הוא הדגיש את העובדה שהם המשיכו לעבוד ביחד איתו גם בסוף, אף שלכאורה זה לאו דווקא אמור היה לשרת את האינטרסים שלהם... 'ככה רוכבים מרוץ אופניים אמיתי - בוודאי מי שרוצה לנצח'.
אנחנו אולי אוהבים מרוצי אופניים אמיתיים, אבל אוהבים לא פחות את המנצחים, ובשביל לנצח צריך לנצל את היתרונות ולהחביא את החסרונות, ולשלקים היו כמה, גם מהסוג הראשון וגם מהשני, והם לא ממש הסתדרו ביחס בין אלו לאלו.
'בשביל לנצח ב-LBL אתה חייב להיות 100% פיט, 100%, לא פחות' - את זאת אמר ג'ילברט השנה, כשלא הצליח לעמוד בקצב שהוכתב בסיום המרוץ, אך ב-2011 ג'ילברט היה 100% פיט, כל העונה, זו היתה השנה הקסומה של פיליפ ג'ילברט.
 |
| מאסטר קלאס של שלושה רוכבים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה