אטיוד הוא תרגיל מוסיקלי, בדרך כלל קצר, שנועד בכדי לשפר על ידי נגינתו יכולת ביצוע מסוימת בכלי הנגינה שבעבורו הוא נכתב. במאה ה- 19 החלו מלחינים חשובים לחבר אטיודים משלהם, והן יצירות אמנות שעומדות בפני עצמן, ולא רק כתרגיל לימוד.
למה 'אטיוד לטיפוס: אורופה', ולמה בכלל אטיוד - אין פה שום כוונה ללימוד כלשהו, לא על פנטני, ולא איך מטפסים, ולא שיעור גאוגראפיה, וגם לא שיעור בהיסטוריה של הג'ירו, פשוט, המִצלול של שם העצם: אטיוד - זה פשוט נשמע נכון - זה מספיק עדין, מספיק מתוחכם, מספיק רחוק בזמן ובמרחב, מספיק זר - זה מצטלל וזהו.
אז קודם אפשר להסתכל על הקטע, ומי שירצה יוכל לקרוא כמה מילים נוספות בהמשך, אם הוא לא יבחר להסתכל שוב, כמה פעמים ברצף, ולהסתפק בכך - זה בהחלט מספיק. הקטע הוא סיום הקטע ה-15 Racconigi-Santuario di Oropa בג'ירו האיטלקי של 99, ומתחיל בפאנצ'ר:
ועכשיו כמה מילים. למה הסרטון הזה כה טוב (לטעמי כמובן)? - אני בהחלט חושב שזו המוסיקה שעושה אותו כה מוצלח, פשוט המוסיקה. מוסיקה יכולה לעשות סרט טוב, ויכולה לעשות לנו את היום לפעמים, אבל מוסיקה יכולה לעשות לנו גם את החיים - ואני מדבר כמובן על כאלה שהמוסיקה משמעותית בשבילם, ולאו דווקא מוסיקאים.
המוסיקה ברקע היא מהרמיקס 'Panthalassa' (יצא לשוק ב-98), שעשה המוסיקאי Bill Laswell למוסיקה האלקטרונית של מיילס דייויס מתחילת שנות השבעים -נשמע לי שזה מוסיקה מ- 'On the corner' - מיילס כמו תמיד מאוד מאוד מקדים את זמנו. ברקע נשמע באופן מקוטע הקריין האיטלקי, שיוצא מכליו כבר בהתחלה, בתקלה, בפאנצ'ר, ואחר כך שפנטני נותן כיתת אומן ב: 'איך מפדל מטפס הרים שרגלו האחת קצרה מהשניה', או: 'איך מטפסים בהר: רק לפעמים נושמים', והאיטלקית נשמעת דרמתית כמו שרק היא יכולה להיות. בסוף, הכל משתתק, ואנחנו נשארים רק עם האורגן של הרבי הנקוק ותמונה חטופה של השטן בשחור - ככה זה היה שפנטני טיפס לקודש הקודשים באורופה.
פנטני פנטני, גמר כמו כלב, לא הסתדר יותר - ההרחקה מהג'ירו סימנה את תחילת סופה של הקריירה שלו - הוא הורחק מהמרוץ לפני תחילת קטע 21 ב- Madonna Di Campiglio, כשהוא לובש את החולצה הוורודה ומוביל את המרוץ ביותר מ-5 דקות מהבא אחריו (פאולו סבולדלי), בדרכו לנצח בפעם השניה ברציפות את הג'ירו, לאחר ששנה קודם לכן ניצח גם בג'ירו וגם בטור - פנטני פשוט נתפס עם 'דם רותח'.
(Panthalassa הוא האוקיינוס שהקיף את פנגאה, היבשת הקדומה, לפני שהיא החלה להתפורר, ולהתלכד אחר-כך כיבשות של ימינו).
למה 'אטיוד לטיפוס: אורופה', ולמה בכלל אטיוד - אין פה שום כוונה ללימוד כלשהו, לא על פנטני, ולא איך מטפסים, ולא שיעור גאוגראפיה, וגם לא שיעור בהיסטוריה של הג'ירו, פשוט, המִצלול של שם העצם: אטיוד - זה פשוט נשמע נכון - זה מספיק עדין, מספיק מתוחכם, מספיק רחוק בזמן ובמרחב, מספיק זר - זה מצטלל וזהו.
אז קודם אפשר להסתכל על הקטע, ומי שירצה יוכל לקרוא כמה מילים נוספות בהמשך, אם הוא לא יבחר להסתכל שוב, כמה פעמים ברצף, ולהסתפק בכך - זה בהחלט מספיק. הקטע הוא סיום הקטע ה-15 Racconigi-Santuario di Oropa בג'ירו האיטלקי של 99, ומתחיל בפאנצ'ר:
ועכשיו כמה מילים. למה הסרטון הזה כה טוב (לטעמי כמובן)? - אני בהחלט חושב שזו המוסיקה שעושה אותו כה מוצלח, פשוט המוסיקה. מוסיקה יכולה לעשות סרט טוב, ויכולה לעשות לנו את היום לפעמים, אבל מוסיקה יכולה לעשות לנו גם את החיים - ואני מדבר כמובן על כאלה שהמוסיקה משמעותית בשבילם, ולאו דווקא מוסיקאים.
המוסיקה ברקע היא מהרמיקס 'Panthalassa' (יצא לשוק ב-98), שעשה המוסיקאי Bill Laswell למוסיקה האלקטרונית של מיילס דייויס מתחילת שנות השבעים -נשמע לי שזה מוסיקה מ- 'On the corner' - מיילס כמו תמיד מאוד מאוד מקדים את זמנו. ברקע נשמע באופן מקוטע הקריין האיטלקי, שיוצא מכליו כבר בהתחלה, בתקלה, בפאנצ'ר, ואחר כך שפנטני נותן כיתת אומן ב: 'איך מפדל מטפס הרים שרגלו האחת קצרה מהשניה', או: 'איך מטפסים בהר: רק לפעמים נושמים', והאיטלקית נשמעת דרמתית כמו שרק היא יכולה להיות. בסוף, הכל משתתק, ואנחנו נשארים רק עם האורגן של הרבי הנקוק ותמונה חטופה של השטן בשחור - ככה זה היה שפנטני טיפס לקודש הקודשים באורופה.
פנטני פנטני, גמר כמו כלב, לא הסתדר יותר - ההרחקה מהג'ירו סימנה את תחילת סופה של הקריירה שלו - הוא הורחק מהמרוץ לפני תחילת קטע 21 ב- Madonna Di Campiglio, כשהוא לובש את החולצה הוורודה ומוביל את המרוץ ביותר מ-5 דקות מהבא אחריו (פאולו סבולדלי), בדרכו לנצח בפעם השניה ברציפות את הג'ירו, לאחר ששנה קודם לכן ניצח גם בג'ירו וגם בטור - פנטני פשוט נתפס עם 'דם רותח'.
(Panthalassa הוא האוקיינוס שהקיף את פנגאה, היבשת הקדומה, לפני שהיא החלה להתפורר, ולהתלכד אחר-כך כיבשות של ימינו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה