 |
| התחיל ונגמר |
לפני שארחיב קודם תשובה: הטור הצרפתי מהדורה 2013, מקבל את הציון 8. ועכשיו איך הגעתי - האם ואיך אפשר לדרג ומה זה אומר.
רק - 8, נכון, זה נשמע אולי מעט אם מתייחסים לסיום, והסיום בהחלט היה קרשנדו ארוך שהלך והתגבר והתפרס על מספר ימים (כולל ערב הסיום), אבל המירוץ אולי הסתיים בקרשנדו אך הוראות הדינמיקה, אלו שמציינות הגברה, הדרגתית או מהירה יותר, או דווקא השקטה, לא החלו כלל ובמקביל לתחילת המסע בקורסיקה אלא הרבה הרבה אחריו, ההתחלה היתה מאוד שקטה, פיאנו ממושך ללא הוראות אחרות.
נכון, במשך המירוץ נרשמו מספר סטיות, פורטה, נקודתיות, חדות, פורטיסימו, ואפילו יותר מפעם אחת, אך הן לא החזיקו מעמד ונחלשו, והיצירה התנגנה חסרת אנרגיה, אולי לא פיאנו אלא יותר מצו פיאנו - הרי מנצחים בסיום כול קטע יומי היו גם היו, גם בהתחלת המירוץ, ואלו שיאים, אמנם מקומיים, שקשה להתכחש אליהם, ולא משנה מאיזו נקודת מבט מסתכלים, אבל ככלל, הרי שינויי דינמיקה ניתנים תמיד לאינטרפרטציה שונה בין מנצח תזמורת אחד לשני או בין צופה לצופה, כך שקשה לדייק.
כול יצירה היא לעד בלתי אחידה, גם בלי כוונת המכוון, הכותב (הוא לעיתים השופט הבלתי מתאים ביותר של יצירתו, מעלותיה, שיאיה, ו'מגרעותיה'), ויש בה לעולם שיאים שאחריהם לעד מגיעות 'נקודות שפל'. בלתי אפשרי לכתוב יצירה בת - 21 פרקים ולשמור על רמה אחידה של מתח ואינטנסיביות, אך על אף כול זאת יצירה היא לעד יצירה אחת, עם הצדקות פנימיות שקושרות חלק לחלק, אחד קשור באחר, אחרת לא היתה זו יצירה אחת אלא מספר יצירות מחוברות באורח מלאכותי, מאולץ, ובכלל, באך יש רק אחד.
כמה טוב צריך להיות מירוץ אופניים מסוג המירוצים מרובי הקטעים בכדי לקבל ציון 10? האם בכלל אפשר לדרג? אפשר גם אפשר, אך במקביל גם נכון שבדרך כלל אין לכך שום משמעות אלא בעיני המדרג (כול עוד הוא לא בא בקהל המארגנים של המירוץ הבא). האם המירוץ של השנה היה טוב יותר או טוב פחות מהמירוץ הקודם, זה של 2012? תלוי את מי שואלים - אם תהיה זו קבוצת סקאיי, או סאקסו טינקוף, או אם נשאל, ונקבל גם תשובה כנה, מאחד, בראדלי וויגינס (לצורך העניין לא מאוד מעניין מה חושב כריס פרום, או אפילו נרו קווינטאנה).
וכך, אם יוצאים מנקודת הנחה שבאופן אינהרנטי מירוץ קטעים אינו אחיד, הרי שכול מה שחשוב בכדי שהמירוץ יהיה טוב הוא ש:
1. ייווצר מתח, וככול המוקדם כך ייטב
2. המתח ישמר
אין להתכחש לכך שהיה מתח במירוץ השנה, אך הוא גם הופיע מאוחר וגם לא נשמר באופן רציף, או שמא מדויק יותר לומר שלא נשמר כלל - פרץ באבחה ונעלם כלעומת שבא, ומה שהתקבל לאחר אותה אבחה, מלבד קולותיהם של הנפגעים (כמו גם מ'מעוטי-האמונה-מתפכחי-ארמסטרונג' למיניהם), היה מתח שנלווה לציפיות מדי פעם בפעם, אך לא מתח-מירוצי, ריאלי, תוצאה של מהלכי מירוץ שמובילים להכרעות, אך לא להכרעות חד משמעיות אלא להכרעות שאינן יוצרות פערים משמעותיים בין מתחרה לאחר, ועל ידי כך בעצם מאפשרות להמשיך ולקיימו.
הטור החל בנמנום עקשני שנמשך עד קטע 8, ואז הוכרע, באחת. המתח הלך והתגבר כתוצאה ישירה מכך שבעצם לא קרה דבר בשבעת הקטעים הראשונים, ואז הגיע אותו קטע 8 והמתח נפרק.
נכון, המירוץ לא נגמר אחרי קטע 8, וקיבלנו מיד אחריו קטע נהדר, קטע 9, זה ל - Bagneres de Bigores, אך אסור לשכוח שהמירוץ חזר לשנתו מיד אחריו, בשבוע השני, והיה צריך לחכות כמעט עד לסיומו, עם קטע 13 הנהדר, 'קטע-הרוחות' ל - Saint-Amand-Montrond. ואמנם הקטע היה קטע מירוצים יוצא דופן אך האם היה בו מתח שהיה שייך למירוץ השלם? לא ממש, פשוט, קצת לפני-כן, הספיק ה'על-אדם-קנייתי', בעל אזרחות בריטית, להנחית מכה נוספת על הסיכויים, גם של המתח וגם של המתמודדים, ושוב באבחה, חד וחלק, בביצוע חסר כול מתח (במיוחד עקב חוסר אמצעי חישה מספיקים), בנגד השעון בקטע 11 ל - Mont Saint-Michel.
אולי כדאי לתבל בקצת מספרים:
אחרי הקטע השמיני, הראשון בפירנאים, פרום הוביל מול השני אחריו, וולורדה (השני היה פורט אך הוא לא נלקח כאן בחשבון כמובן) ב - 1.25 דק', ומול קווינטאנה ורודריגז, שסיימו בסוף במקום השני והשלישי ב - 2.02 ו - 2.31 דק' בהתאמה.
אחרי קטע 11 הוא הוביל מהשני אחריו (עדיין וולורדה, 'וולורדה-לפני-הרוח') ב - 3.25 דק', ומקווינטאנה ורודריגז ב - 5.15 ו - 5.48 דק' - ההעדפה בענייניי מתח כאן, בין שני המצבים, לבחירת המעוניין.
המירוץ היה גמור כבר אחרי קטע 8, וכול מי שידע מספיק במאגריו יכול היה להסיק זאת כבר אז, ולהתפלל (אם חובב מירוצים מושבע הינו), שפרום יתקל בשלל בעיות מכניות, פשוט, פרום כבר רכב מירוצים מרובי קטעים כבר לפני כן, והעובדות על יכולותיו בשבוע השלישי היו ידועות.
וכך, כשהגיע המירוץ לפרק המסיים באלפים, הפער היה כבר בלתי הפיך, יצוק בסלע, וכול מה שנותר לאוהדי הענף היה מראה החגיגה הגדולה שהתרחשה על אדמת ההרים (ואחר-כך בפאריס), אך לא עד כמה שהדברים אמורים במאבק לנצחון במירוץ.
בכדי להשתדרג מעלה, מעבר לציון 8, נזקקים מירוצי קטעים ארוכים למתח, מתח אמיתי, לא כזה שמתהווה מציפיות אלא מתוך פערים ברי סגירה בין המתחרים, ואם לאחר התיאור הנ"ל, ששופך אור חיוורין בלבד (מפאת הפורמט המחייב מיעוט מילין), עוד ימצאו לו למירוץ סניגורים, כאלה שלא מוותרים ומתכוונים לערער על הציון הנמוך מדי, הרי טיעוניהם יסתמכו לא על העלילה המרכזית, כפי שזאת, וקל לראות זאת מהמספרים, היתה ברורה פשוטה ומובנת, אלא על עלילת המשנה, וזאת באופן קצת מפתיע חוזרת דווקא לאכזבת המירוץ, קונטאדור. דווקא הוא היה מי ששמר על גחלת המתח כמעט עד לסיום, ושוב, על ידי ציפיות וכלל לא ריאליה - הניגוד בין יכולתו האקטואלית לבין זו המצופה היה כה גדול ובלתי נתפס שיצר דיסונאנס, המשיך וריתק ולא הרפה, ממש עד לסיום.
האפשרויות ליצירת מתח ביצירה מוסיקאלית הן כמעט אין סופיות, ובמירוצי אופניים לעד מוגבלות, על אף שלאין ארוך פחות מענפי ספורט אחרים, אך אחת השאלות המרכזיות הקשורות באירועי ספורט גדולים ובכלל בחיים, היא שאלת הזיכרון, וגם מירוץ שציונו הכללי הוא בסך הכול 8 יכול לבסס לעצמו מקום של כבוד במדפי השליפה המהירה, אלו שהזכרונות מרחפים בם בקלילות מבלי לשקוע תחתיות שכחה, אך בכדי לדעת מה נזכור ומה נשכח צריך זמן וריחוק, ולא כלל בכדי שנוכל לעכל ולקבל פרופורציות, זיכרון הוא לעד אינדיבידואלי ולא מושתת על משתנים אובייקטיביים, אך זכרון הוא לעד גם מבט לאחור, וצריך לנוע קדימה בכדי שהוא ירכוש לו מקום בזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה