קיטל, מגרייפל, מקבנדיש, סוף. התחלה.
קטע המירוץ האחרון של הטור הצרפתי הסתיים באופן שהלם את המהדורה הנוכחית, ה - 100 שלו, שהיתה, מלבד אולי חלקים מסוימים בשבוע הראשון והשני, מוצלחת מאוד, והלכה וצברה תאוצה ככול שהתקרב המירוץ לסיומו בשבוע האחרון, והסתיימה אתמול באופן מרהיב בשדרות השאנז אליזה בשעות הערב בקרב מאיצים שהוכרע על הקו בין שלושת המאיצים הבכירים בעולם.
קיטל מנצח בפעם הרביעית במירוץ הצרפתי השנה, ואולי נצחונו אתמול מסמן יותר מכול את חילוף הדורות בענף, ואם נצרף אליו עוד כמה - את המנצח הגדול של המירוץ, פרום, את סגנו קווינטאנה, ואת בעל-הזקן-הירוק-מאתמול, סאגאן, שסיים רביעי במיאוץ אתמול, ובוודאי יש עוד כמה, אנו מקבלים תמונה חדשה, משתנה, עדיין מעורבת, שחלקה מורכב מאלו, החדשים, וחלקה כמובן מאוכלסת עדיין בכוכבים הישנים, שעדיין לא אמרו את המילה האחרונה וימשיכו להמשיך ולהצדיק את המוניטין שבנו לעצמם ולנצח מדי פעם גם הם, אך חילוף דורות הוא לעולם תהליך, ואינו קורה פתאום, בהרף עין, זהו תהליך שלוקח זמן, אך אלו שנמנו כאן והחדשים האחרים, הרי גם הם לא הופיעו בזירה אתמול, אך תוצאות המיאוץ הסופי ונצחונו של קיטל, כמו נצחונו של פרום וגם נצחונו של סאגאן בתחרות הנקודות הינן ציון דרך חשוב בתהליך החילוף הזה.
המירוץ הצרפתי היה ונשאר המירוץ הגדול מכולם, והקשה ביותר, ולא מכוון שהוא מציב בפני הרוכבים את תוואי הדרך הקשה ביותר, בתחום זה יש לו למירוץ הצרפתי מתחרים, גם באיטליה וגם בספרד, אך האינטנסיביות כמו גם הלחץ, שנוצר עקב כול מה שמסביב, הקהל העצום שנמצא בדרכים כול העת, והתענינות המדיה העולמית, כמו גם העובדה שבמירוץ משתתפים כול הרוכבים הבכירים בעולם (כמעט כולם), הופכת אותו ליחיד במינו, מסובך, וכה קשה להתמודדות. וכך המירוץ הצרפתי הוא הבמה המרכזית שבה מתרחש האירוע המרכזי, ובו חייב לדעת לרקוד כול מי שמבקש להיכנס לתמונה, התמונה שבה מידי שנה מתקבל מראה הזמן, זמן המירוצים, זמן חיינו.
וכך אך סימלית היתה אתמול התמונה, בה על הבמה הגדולה שנבנתה בשדרות הרחבות בעיר האורות, עמד נציג הרוכבים החדשים, פרום, ולידו, עלו ונעמדו הישנים, מרקס הינו ואינדוראין, כשברקע, ממעל, עומד ניצב לו באור המשתנה של השקיעה, כה חדש וצבעוני לרגעים, מלא תנועה, תנועה שנבנתה על ידי שימוש בטכנולוגיה חדשה של הקרנת אור, שער הניצחון האלמותי, הסמל הגדול, הסמל של הבלתי משתנה, שאותו הקיפו הרוכבים זמן קצר לפני כן שוב ושוב במפגן הסיום של המירוץ, עולים ויורדים בשדרה המטפסת אליו, זו המרוצפת אבנים ישנות, מטלטלות.
במבט מהיר על החלק העליון של שלושת טבלאות הסיום של הקטגוריות השונות, אפשר למצוא את נציגי החדשים ואת עקבותיהם של הישנים, וכך בטבלת הדירוג הכללי מוצאים כמובן את פרום ואת קווינטאנה אחריו, אך גם את מולמה וטלנסקי, כשבתווך, בין החדשים לישנים, את קרוייזיגר ופוגלסאנג, ואז את הישנים, את רודריגז, קונטאדור, וולורדה ונבארו. בטבלת המטפסים מוצאים שוב, הפעם בסדר הפוך, את קווינטאנה ופרום, ואז גם את רולאן ומוזר ריצ'י פורט וואן גרדרן, כשבתווך נמצא (אולי) נייבה, ואז את נציגי הישנים רודריגז ריבלון והייז'דאל. בתחרות החולצה הירוקה, בראש מצעד החדשים עומד זקוף ירוק-הזקן-סאגאן, ואיתו גם קיטל קריסטוף פרום וקוויטקובסקי, ואת נציגי הישנים, קבנדיש, גרייפל, פלטשה, רוחאס וריבלון. אז כמה כמה התוצאה בסיום? התמונה מעורבת וזה מה שבולט.
מי ישאר ומי הגיע רק לביקור חטוף? כמובן שקשה לומר, אך כנראה שלפחות חלק מהחדשים באו בכדי להשאר, ובראשם כמובן פרום, שההבטחה שהבטיח מעל במת הנצחון, שאותה הקריא מפתק בטקס ההכתרה שלו: "This is one yellow jersey that will stand the test of time'' אם באמת תקויים, היא אולי אחד מסימני השינוי וההבדל הגדול בין הישן לחדש.
ואם פרום בצד אחד הרי בצד השני קונטאדור וקבנדיש. חייבים להקדים ולומר שאלו נמצאים במקומות שונים - וקבנדיש אינו כלל בדרך מטה, לא ולא, ובהינתן שאומגה יחזקו את רכבתו הוא גם יחזור מהר למרכז הבמה. אם היה הבדל הפעם, וכמובן שהיה, הוא נבע מעוצמתו של קיטל בחלקים האחרונים של המיאוצים, דבר שקבנדיש הצליח להתמודד איתו לא רע בעבר גם ללא רכבת חזקה, אך את הקפיצה האחרונה לתוך המהירות הסופית, בחלק האחרון של המיאוץ, אותה ספק אם קבנדיש איבד ('המאיצים נובלים אחרונים - קודם נובלים המטפסים, אחר-כך אנשי הנגד שעון, ורק אז, אחרונים, המאיצים'), וכך כול שהוא זקוק לו הוא עיבוי שכבת המובילים, ואומגה כבר עשתה מהלכים בנידון עם החתמתו של פאטאקי, וכנראה גם בדרך לצרף גם את מובילו המועדף משכבר, רנשאו - קבנדיש לא הולך לשום מקום.
מקרה קונטאדור הוא שונה וקשה פיענוח, האם זוהי תחילת דעיכתו או שמא זוהי חולשה רגעית (שנתית). הפיתוי גדול להיאחז בביצועיו השנה ומתוכם להזדרז ולומר שזה הסוף, גם מבלי שנסחפים ומתחילים לעסוק בספקולציות, שמטיבן אינן עוזרות כלל כאשר כוונת המתבונן הינה אוביקטיביות ולא דעות קדומות, וכול שנותר הוא להמתין לפעם הבאה.
מה עכשיו? "אנחנו בדרך להולנד ובלגיה (לעשות כסף)", מישל קונד, ארוסתו של כריס פרום.
פרום ויתר כוכבי המירוץ הצרפתי, כמו גם הרבה מהמשתתפים האחרים בדרכם צפונה, לארצות המישור, שם מארגנים מיומנים של מירוצי קריטריום יומיים וקצרים מוכנים לשלם סכומי כסף נכבדים (הכוכבים יקבלו עשרות אלפים רבים בעבור ההשתתפות בכול מירוץ) בעבור הזכות להראותם בפני קהל מקומי שמבין דבר ואף שניים בענייני אופניים, ומוכן אף לסלוח על כך שהתוצאות ידועות מראש, הרי למי בכלל איכפת לאחר שהוא מגיר אל תוכו מספיק ליטרים של בירה?.מה עכשיו? "אנחנו בדרך להולנד ובלגיה (לעשות כסף)", מישל קונד, ארוסתו של כריס פרום.
ועוד משהו. ספק בליבי אם כריס פרום מבין באמת מי בדיוק היו האנשים שעמדו לידו בטקס הכתרתו כאלוף הטור השנה, אתמול בשאנז אליזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה