קבנדיש בקלי קלות, אוף הימים האלו, יום אחרון בוורוד?

אוף, למי יש כח לימים האלו

שום דבר הרי לא קורה וכולם מחכים לסיום, והסיום קורה בהבזק, חת ושתיים, וחייבים להודות שלא כולם ממש מעריכים את הכושר להאיץ, כולם מעדיפים כמעט כל דבר אחר, וגם אני, אבל זה מרוץ אופניים רב קטעים והקטעים אינם מוגדרים כקטעים לפי התמקצעות הרוכבים אלא טופוגראפית, והשאלה האם קובעים שרירותית את אופי הקטעים ועל ידי כך מזמינים סוגים מסוימים של רוכבים למירוץ, או שמגדירים את מי בדיוק רוצים למשוך למירוץ ואז בוחרים בקטעים שמתאימים לרוכבים הללו היא השאלה איך מתכננים מירוץ אופניים מוצלח, והתשובה היא שיש כמה דרכים ואף אחת מהן לא איפשרה מעולם למישהו למצוא נוסחה של חוק טבע, כזה שתמיד עובד, יש כמה נוסחאות שלפעמים עובדות ולפעמים לא. כשנמצא שהן לא עבדו אפשר לנתח ולהבין מדוע רק אחרי שהמירוץ נגמר, והתשובות בדרך כלל מסתמכות על מקרים אינדיבדואלים ולא על כלליים, כי אחרת היה אולי אפשר למצוא כבר את הנוסחה.

הטופוגראפיה של הקטעים היא בהחלט רכיב משמעותי אך אמירה כמו "כמה מטרים יטפסו בג'ירו של 2013" זו אמירה כללית, שבמנותק מעוד גורמים רבים נוספים אינה אומרת מספיק, והיא בין היתר אינה אומרת למשל עד כמה יצהל מרק קבנדיש או שמא בכלל יקטר כשישמע את המספר שמציין את הגובה הכללי שאותו יטפס הג'ירו, הרי אפשר גם לאפשר לקבנדיש לנצח בהרבה קטעים וגם לטפס הרבה, וזאת אם ירכזו את כל הטיפוסים בכמה קטעים ואת כל השאר ישאירו מישוריים, במיוחד בשבילו.

קבנדיש בקלי קלות

קבנדיש שולט במיאוצים כבר ממזמן, ואם כי הוא קוטֵר גדול, הכמות העצומה של הנצחונות שלו מאפשרת לו היות נסבל במידה ולא לבלות את ימיו בבכי מתמשך. כנראה, באופן פוטנציאלי, על כושר ההאצה שלו עולה רק כושרו לקטר, וכאן נשאלת השאלה האם קבנדיש כה אוהב לנצח או שהוא פשוט כה שונא להפסיד, או ליתר דיוק שונא לראות מישהו אחר מנצח. ואם נדחק בדילמת קבנדיש עוד קצת ונפשטה: האם המנצח בסך הכול רוצה לנצח וכלל לא מתיחס לאחר, זה שמתחרה מולו, או שהכל נובע מכך שהוא לא רוצה לחלוק כלום עם האחר, וכך יוצא שאם יבטיחו שהאחר לא ינצח הוא יהיה מוכן לוותר על ניצחונו שלו.
לראות ולשמוע את קבנדיש מתראיין לאחר הפסד זה מראה קשה. קשה לו, ממש קשה לו, והוא לא משקיע שום מאמץ בלהסתיר זאת. אך לעומת זאת הוא נופת גדול כאשר הוא מנצח, וכמנהג שהתפשט בשנים האחרונות, מנהג שהוא בעצמו אולי הנהיג, הוא עומד עם אופניו לא רחוק מעבר לקו הסיום, מחכה בכדי לתת בוסות וחיבוקים לאנשי "הרכבת של קבנדיש", שלעיתים נדמה שחלקם היו מעדיפים שלא להצטרך להידבקות הזאת ולשריטות הכרוכות בה מזיפיו. קבנדיש הוא שכיר חרב בדבוקה המקצוענית, ולשאול האם הוא מתאים לקבוצה זו או אחרת זה בערך כמו לשאול אם קבוצה היא חפצת חיים. וכך הקבוצות, כמעט כולן, או ליתר דיוק רק אלה שביכולתן לשלם את החשבון (בטח איזה שני מיליון) ימשיכו להיות בקשר רצוף עם הסוכן שלו שמא יש תכניות מעבר בזמן הקרוב, והאמת שאולי יש כאלה, ואפילו בקרוב, בוודאי אם משא ומתן של אוראן ריגוברטו עם אומגה פארמה יבשיל לידי חתימה. מה לעשות, אבל קבוצה שבונה את עצמה סביב קבנדיש שורדת אולי בסבב אך היא חד מימדית מידי ולאו דווקא מעניינת את כולם - לא את אוהבי הענף המעורים בו ואולי גם לא במיוחד את הספונסרים, ואלו זקוקים לעוד משהו מלבד מיאוצים. וכך סקאיי, גם כשהוא רכב בה, הייתה בעלת אוריינטציית מירוצי קטעים, אבל גם אומגה פארמה של עכשיו היא לא קבוצה שלו והיא קבוצה עם אוריינטציה למירוצים הקלאסיים הבלגים, ובל נשכח שעל אף הנצחונות הרבים שרובם הושגו על ידו ב- HTC HIGHROAD , הקבוצה לא הצליחה למצוא מממנים והתאיידה.
ואם התמונה שצוירה כאן צבעיה אפורים וחסרי תנופת צבע, אסור לשכוח שמרק קבנדיש הוא בן מבניה של הדבוקה המקצוענית, איבר מאיבריה, חלק בל היפרד ממראה ויופיה, וכל זאת לא רק באופן שהיא נראית מבחוץ לנו, אלא גם באופן שהוא בעצמו רואה וקולט את הכול, דרך עיניו ורוחו, והתמונה מאתמול על הפודיום, שבה הוא מניף את השלט עם המספר 108, שהיה מספר הרוכב של הבלגי ווטר וויילאנד, שנהרג בג'ירו בדיוק לפני שנתיים, כאשר איבד שליטה באחד המורדות (מורד רגיל בהחלט) ונפל לא טוב, נפגע בראשו מהבנקט שבצד הדרך ולא שרד, מדגישה זאת.
עוד קצת
מצורף הסרטון (אפשר לקפוץ ל- 3.17.20 ולראות גם את הנשיקות וגם כמעט מכות) מסיום הקטע של אתמול וכדאי לעקוב אחרי קבנדיש בכדי לראות לאו דווקא את יכולתו להאיץ בחלק הסופי, אלא לראות איך הוא מווסת את מהירותו ומתאים אותה למתרחש סביבו, וגם לעקוב אחרי "בחירת הגלגל" שלו - אחרי מי הוא בוחר לעקוב במאות מטרים האחרונים, ועל אף שאתמול היה לו את גלגלו היציב כל-כך של גרט סטיגמאנס בן קבוצתו הענק שהוריד אותו מהרכבת ~200 מטר מהקו, עדיין רואים שהוא עושה את הבחירות שלו ומחליט אחרי מי לעקוב.
ועוד משהו (שאלה רטורית)
איך זה יכול להיות שמאיץ אחד שולט במיאוצים בצורה כה מוחלטת כה הרבה זמן מבלי שאף אחד אחר מהמאיצים הבכירים אפילו מאמין באופן רציני שהוא יכול לו. למרק קבנדיש 99 נצחונות בסבב, שמתוכם 38 בטורים הגדולים (12 בג'ירו) ו-9 נצחונות העונה

המאיץ הבכיר בעולם הבריטי מרק קבנדיש עם שלט

יום אחרון בוורוד?

אנחנו באמברוצו

אמברוצו, אנחנו לא רחוק מרומא, קטע של 177 קמ מ- San Salvo ל- Pescara שעל האדריאטי.

הקטע הקשה בג'ירו עד כה. טרטור מתמשך, כל היום עולים ויורדים, ועל אף שהרוב הוא כלל לא בקטגוריה ואלו שכן הן מקסימום בשלישית, עדיין יש לזכור שההחלטה לגבי קושי הטיפוס היא החלטה שרירותית של המארגנים ששומרים על "קלפי הקטגוריה" צמוד לחזה - נוטים לחלקם בנדיבות בקטעי ההרים ומקמצים בנתינם בקטעים אחרים - כך שלא דין אותו טיפוס בהקשר אחד כדינו בהקשר אחר.
היום הוא לא יום שמענין את המתמודדים הבכירים, אבל מצד שני אסור להם להפסיד זמנים למתחריהם, כך שחבל יינתן להרבה אחרים, מה עוד שמחר היום החשוב בג'ירו עד כה (ואולי בכלל), ויש יותר מבריטי אחד (או בין אומה אחרת) שזקוק לכל הכוח בשביל מחר, וגם אל לשכוח שיום ראשון הוא יום מסובך מאוד גם כן - משחק וויסות הכח מתחיל היום. ואם ננסה עוד קצת - אולי הג'ירו, שלא נראה עדיין כמירוץ שהצליח להבין מי הוא, מתחיל היום, בכל מקרה מחר הוא אולי יוכרע, וכל זאת עוד לפני שממש התחיל.
מזג האויר אמור להיות משתנה, בין גשם קל בחלק הראשון לבין מעונן חלקית לכיוון הסיום, ראה כאן.
ולסיום התשובה לשאלה - לא, פאוליני ימשיך ללבוש וורוד גם מחר.