יום חמישי, 31 ביולי 2014

התחרות הקבוצתית, מה זה בדיוק אומר



הטבלה. טבלת הדירוג הקבוצתי (הסופי) ב'תחרות הקבוצתית זמן (שלושה רוכבים מזדמנים) מצטבר' לא עושה צדק, וזאת עקב כללי התחרות שמחשיבים לצורכי חישוב זמן ודירוג – זמנם המשותף של שלושת הרוכבים מכול קבוצה שדורגו במקומות הגבוהים בסיום כול קטע, רק הם נלקחים בחשבון. כללי תחרות אלו משרתים את המארגנים אך לא מאפשרים בחינה מעמיקה במישורים אחרים, מעניינים לא פחות, בפעילות הקבוצתית במרוץ – כמו תמיד לכול שיטה יתרונות וחסרונות.




שיטת החישוב יוצרת עיוותים, ואלה לא קשים בזיהוי, וכבר בבחינה בלתי מעמיקה חלק מהקבוצות, למרות שלא הפגינו כול ביצועים 'מיוחדים', נמצא בחלק הטבלה העליון, וחלק אחר, למרות ביצועים טובים, נמצא בחלקים נמוכים יותר.
כאשר באים לבחון את הביצועים הקבוצתיים ולהחליט אילו היו טובים ואלו פחותים חייבים להשתמש בקנה מידה, ואין בקנה המידה שמסופק על ידי אותם כללי תחרות קבוצתית במרוץ, כללים שנקבעו על ידי ה-ASO, כדי ליתן מושג נרחב ביחס לביצועי הקבוצות, כפי שאלו, על ידי אותן קביעות כללים שרירותיות בוחנים את הביצועים רק מנקודת מבט מצומצמת, כזאת שאינה מאפשרת לרדת לחקר ביצועים 'אמיתי' ורציני של הקבוצות. המארגנים, מסיבותיהם שלהם (המארגנים לא למטרות צדקה מארגנים, מעוניינים הם כמו רבים אחרים ביחס בלתי מזלזל ממנהלי הבנקים) בוחרים ביתר פשטות ולא יתר סיבוך - והרי כמות האפשרויות בבחירת קריטריונים שונים לתחרות הינה כמעט בלתי מוגבלת, ובכול שיטה, כפי שנאמר לעיל, יתרונות וחסרונות - והבחירה בכללים אלו – מכפלת מספר הקטעים בחיבור זמניהם של שלושת הרוכבים הראשונים של כול קבוצה בכול קטע – ואף אם נעשית רק בעבורו של הקהל הרחב, אותו קהל שאינו 'נברן בלתי נלאה' – נעשית על מנת שתתאפשר גם לקהל זה הבנה ומבלי שיֹאבד בפרטים, והוא, ולאו דווקא 'נברן פרטים', הוא זה שמאפשר למארגנים סיכוי רב יותר לקבל יחס בלתי מזלזל ממנהלי בנקים.
הבנה במרוץ אופניים, לא כול שכן חקר הביצועים האישי, קל וחומר חקר הביצועים הקבוצתי, המורכבות להם אינהרנטית, ולמארגנים, כאמור, גם אין צורך בסיבוך נוסף לזה הקיים גם כך, אך גם אין עניין מיוחד לבוא לעזרת הקבוצות בכול הקשור במחקרי ביצועים (הקבוצות גם לא נדרשות לעזרה שכזו), אך הקבוצות, כמו כול יתר לקוחות הבנקים, חומדות גם הן את הכסף, וכאן נפרדות הדרכים – הקבוצות ליעדיהן ולכסף והמארגנים, כמו תמיד, רק לכסף – אך איך נדע אנחנו, הנוברים/נוברים למחצה, משהו ביחס לביצועי הקבוצות ה'אמיתיים'?
נדרש כאן קנה מידה אחר. קנה המידה אחר שבה בחשבון כדי לאפשר התייחסות לערך ביצועי הקבוצות, מלבד אותם מחקרי ביצועים אישיים, שלאלה הגישה קלה (מחשבי הדרך המורכבים על אופניו של כול רוכב מאפשרים גישה נוחה וקלה לביצועי הרוכבים עצמם), הוא זה שמכניס למשוואה ציפיות – ציפיותיהן של הקבוצות טרם היציאה לדרך. היחס בין ציפיותיהן של הקבוצות לבין תוצאותיהן יכולות לאפשר התייחסות אובייקטיבית יותר לאיכות ביצועיהן במרוץ. אמנם אין במשוואות אלה ממש, עד כמה שדברים אמורים במידע מדיד, כפי שאין כול אפשרות להעריך ולמדוד, באופן מדויק, ציפיות – לעד יהיו ציפיותיהן של הקבוצות, בין אם הפומביות ובין אם ה'חשאיות' - אלו שבינן לבינן – גבוהות, ואך טבעי הדבר, אך חלקן, הפומבי ברוב המקרים, חסר כול ריאליות, אך בהן הן נדרשות למטרות ממטרות שונות: שכנוע המארגנים להזמינן למרוץ, שכנוע הספונסרים למממנן, ניסיון להמריץ רוכביהן, וכו', אך עקב אותו חוסר ב'מדד ציפיות אובייקטיבי' לא מאפשר לשלבן בכללי התחרות הקבוצתית (בתחרות אחרת במרוץ, תחרות הרוכב התחרותי, דווקא נעשה שימוש במדד בלתי אובייקטיבי).
הטבלה שלהלן, כמו הערות המצורפות לה, מנסים לשלב בין אותן ציפיות (קשות לידיעה אובייקטיבית) לתוצאות ('ידועות'). אמנם, עקב אותו חוסר במדיד ציפיות מדויק, אין ניתן לקבל גם כאן תוצאות חד משמעיות, 'אוביקטיביות', אך 'מבט' נוסף בהחלט כן:


רוכבי דירוג כללי:
סקאיי – פרום, פורט
מוביסטאר – וולורדה
טינקוף – קונטאדור
אסטנה – ניבלי
בלקין – מולמה, טאן דם
אומגה – קוויטקובסקי
AG2R – פרו, בארדה
גארמין – טלנסקי
לאמפרה – קושטה, הורנר
FDJ – פינו
לוטו – ואן דה ברוק
BMC – ואן גארדרן
יורופקאר – רולא
טראק – זובלדייה, שלאק
נט-אפ – קוניג

הערות:
*קטיושה. קשה להכתיר את המרוץ בעבורה כישלון עם שני הניצחונות של קריסטוף, אך רודריגז, על אף הכוונות (ציפיות)  לא מצליח לא לנצח ואף לא ללבוש את חולצת הפסים בסיום.
*טינקוף. הקבוצה אמנם מצליחה להתעשת לאחר פרישתו של קונטאדור ומצליחה אף לנצח שלושה קטעים ואף לזכות בחולצת הפסים עם מייקה, אך אל עומדת בציפייתה המרכזית עם פרישתו של קונטאדור.
*קנונדייל. הקבוצה האיטלקית מנצחת בתחרות האישית ניקוד מצטבר/חולצה ירוקה, ואף בתחרות הרוכב התחרותי (דה מרקי), אך סאגאן לא עומד בציפיותיו ואינו מצליח לנצח באף לא אחד מהקטעים.
*אומגה. הקבוצה מנצחת בשלושה קטעים, אך קוויטקובסקי הלך דעך ונעלם, והציפייה המרכזית של הקבוצה, זו שבעבורה נבנה הרכב הקבוצה למרוץ, על מנת שיצליח, יותר מהפעם הקודמת, לעזור לקבנדיש להתמודד שווה בשווה מול קיטל, נכזבת עקב פרישתו של הבריטי כבר בסיומו של הקטע הראשון.
*לוטו. לוטו הבלגית מנצחת בשלושה קטעים, אך ואן דה ברוק לא עומד בציפיות הדירוג הכללי (וגם גרייפל לא עומד בציפיות).
*טראק לא מצליחה לנצח באף אחד מהקטעים (על אף ציפייתה למאבק של קנצ'לארה בקטע 5), אך זובלדייה מסיים במקום השמיני (ושלאק במקום 12).
עוד לפני שמסכמים אפשר לראות שחלק מהקבוצות מדורגות במקומות גבוהים בתחרות הקבוצתית (מארגנים) אך מבלי שעמדו בציפיות – מוביסטאר (3), יורופקאר (5), סקאיי (7), בעוד שחלק, אמנם חלק קטן, עמד בציפיות אך מדורג במקומות נמוכים – ג'יאנט (22!), נט-אפ (13), וגם קנונדייל (21), וזאת למרות החולצה הירוקה ונצחון בתחרות הרוכב התחרותי.
סיכום
אז מה אפשר ללמוד מהטבלה?. הרזולוציה שמספקת הטבלה טובה יותר ביחס לביצועי הקבוצות מאשר מספקת תחרות הקבוצות הרשמית, אף כי גם היא עדיין רחוקה מלהיות משביעת רצון. המארגנים לעד הם מוגבלים בהגברת מידת התסבוכת, ורצונם לפשט ולא לסבך, ועל ידי כך לקרב כמה שיותר קהל לחוויה - הגברת המורכבות תגרור איבוד קשב. אותו חלק מהצופים שנהנה מהתחרויות, לעיתים, כמו בענפים אחרים, מסתפק במועט וכלל אינו מעוניין להעמיק עוד ועוד, וזכות מלאה לו לכך, וטוב עושים המארגנים שהם מצד אחד מאפשרים לקבוצות אפשרות ביטוי נוספת - ששכרה בצידה – ומצד שני מצילים, על ידי אותם כללי תחרות פשוטים, את יכולת הקשב של הקהל הרחב, ומאפשרים לו על ידי כך להמשיך ולהתעניין גם בתחרות זו.
למרות כל הנאמר לעיל דווקא זוכת התחרות, AG2R, היא זוכה ראויה לאור ביצועיה במרוץ, אך זכייה זו היא על דרך המקרה ולא על דרך השיטה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה