'למה לדבר אם אפשר לשתוק? - מוטב כך, לפחות בינתיים - אחר-כך נראה'.
נכון, עדיין הכל טרי, וכה לא ברור, ועד שבכלל הצלחנו להבין על מה מדובר כאן בכלל כבר רוצים שנדבר?. זה כה מסובך, ואין כלל לדעת אפילו לאן הדברים עוד עלולים להתגלגל, וכפי שנראה מהזמן שעבר יש להם בהחלט 'פוטנציאל התגלגלות' שכזה - אז בקיצור - 'אחר-כך נראה'.
ועוד אפשר לפרוט עוד ועוד 'בעד ונגד' רבים, לחזק לעת בוקר ת'בעד', ואז למצוא לעת ערב, ממש כשנדמה שכבר התגבש לו שכנוע מספיק, שפתאום מתרבה 'צד הנגד', אז מה לעשות? - 'אחר-כך נראה'.
הרוכבים, כידוע, משתכרים בעבור יכולתם לדווש, ובכך אין הם שונים מיתר הספורטאים - הם מקבלים כסף בעבור הדיווש, הכדורגלנים מקבלים כסף בעבור הקפצה מעל שוער, או גליץ', וטייגר וודס בעבור הדיוק בשלל חבטות (ולא בעבור נאמנותו למשפחה כמובן) - הרי אף אחד לא משלם להם כסף או שוכר את שירותם בעבור יכולת הדיבור, או יכולת פיענוח המציאות ו/או הפרשנות שלהם, בשביל זה בדרך כלל מממני הפעילות מעדיפים לשכור שירותים של מעצבי דעת קהל, או משרדי פרסום, וכך מובטח להם לא רק שיהיו בשליטה אלא אף אולי יקדמו עוד ועוד את עניינם. ואמנם זה עולה עוד כמה גרושים, אך מה לעשות - הסיכוי שהם יקבלו באותה חבילה כספית רוכב טוב שהוא גם בעל הבנה עמוקה בעיצוב דעת קהל, ועוד על דעת עצמו מבלי ייעוץ והכוונה היא אפסית, ודרך אגב קשה יותר למצוא רוכב טוב ממעצב דעות שכזה - שירותים מסוג זה אין בעיה להשיג כלל.
בנוסף לכך, קרוב לוודאי שהקבוצות (בעלי ההון מאפשרים לקבוצות להתקיים כידוע, והקבוצות חייבות לייצג את האינטרסים של בעלי ההון, אחרת בעלי ההון עלולים לפרוש מהעסק, או לבחור להם קבוצה אחרת, או אפילו ספורט אחר, או בכלל), היו מעדיפות שתיקה, ועדיפה שתיקה גמורה על כל שתיקת ביניים שבה עלולה להסתנן לה מילה לכַּתָב, ואם לא שתיקה גמורה ומוחלטת לפחות שתהיה שם 'התנהגות דיפלומטית' - 'שתיקה מלומדת'. דיפלומטים אמורים לייצג תמיד מישהו - מדינה, או בעל הון (או את התא המשפחתי בשיחת המשכנתא בבנק) - והם לומדים מחדש איך לדבר, רק שהפעם איך לדבר בלי לומר כלום, אבל הרוכב עלול את זאת לא לדעת - איך מדברים בלי לומר כלום - ועלול על ידי 'דיבור שלא במקום' לסבך כך את כל הארגון, ולכן, על פי כל זאת, עדיף שישתוק, או לפחות שיחכה - לפחות עד שיבין מה מוטב להגיד או מה כדאי שבשום אופן לא.
מצד המתרס השני ניצבים אנו - 'משוועיי פתחון פה' - משוועים כל העת לעזרה שכמעט אף פעם לא באה - וממי? - מאותם 'אסורים בדיבור' - דוושנים, להטוטני כדור ומחבט - שקשה להבין למה, על אף שלל מיומנויותיהם הנצפות, פרשנות למציאות אין הם מספקים, ואף בקושי תגובה. נשארנו חשוכי הבנה פה, חשופים מול בלבול, זקוקים לעזרה - ומאסנו כבר מזמן, עוד הרבה לפני כן, בכל יודעי שיח ושיג, 'יודעי כל', אנשי השררה (שנעזרים כמובן באותם משרדים מעצבי כל), שיודעים אולי לצרף משפט למשפט, כפי שלמדו, אך לא יודעים להעביר את המסר (ואולי את זה באמת קשה ללמד), אך מכוון שעד עמוד אמצע או לקראת סוף העיתון (או תכנית אקטואליה זמינה), לא יינתן פתחון פה לדוושן (או מלהטט בכדור או מטביע), והזמן בחיינו דוחק, אין ברירה אלא לשמוע השכם וערב דברי בלע, ואבוי, אף מדי פעם לקבלם כאמת.
ורק עוד מילה: השאלה כאן היא ממי אנחנו בכלל מוכנים לשמוע, ממי אנחנו מוכנים לקבל את 'האמת'. ואמנם, אולי משרדי מעצבים מעסיקים שוקלי כדאיות, אנשי מדעים וסטטיסטיקה, ואף שאר שוקלי מסת המון, אנשים שכולם אמונים על העברת מסרים, אך לכל אחד מאיתנו בסופו של היום יש בכל רגע נתון רק מספר מצומצם של כאלה, שפיהם מפיק 'מרגליות' של אמת, של קיום, ושרק מפיהם של אלה יש לאמת משמעות.
אז אולי כדאי לאנשי הממון לשקול היטב שוב:
או ללמד מדוושים לדבר - איך מדברים בלי להגיד כלום - ואו להעסיק מתרגם - אחד שמבין ויכול להסביר היטב מה הכוונה - פרשן כוונות. בכל מקרה כדאי שישקלו היטב שוב איך מתפזר לו כספם ואם לא מוטב להעסיק יותר ויותר מעצבים, כי בסופו של היום זה כל מה שנשאר - כפי שלמד עוד לפני כה הרבה זמן לאנס ארמסטרונג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה