יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

השיטה הבריטית, איך זה עובד



המשחקים האולימפיים המתקיימים כעת בלונדון, בירתה של הממלכה המאוחדת (!), וההצלחה הבריטית המסחררת, גורמת להרבה אנשים בהרבה מדינות להרים גבה. חלק אפשר בהחלט לשייך לסוג ה'הרמה שמתדהמה', אבל חלקים רבים אחרים שייכים להרמה אחרת, ומה שנקרא בפי כול 'הרמת גבה' הוא בעצם סוג של נוירוזה, מין רפלקס גבתי, 'טיק' - 'טיק הקנאה'. אמנם זה טבעי לקנאות, בוודאי במישהו מצליח, אבל למה צריך גם לסבול עד כדי טיק? - אפשר במקום זה לנסות להבין, לנסות לחקות - לגרום לטיק עתידי לַאחר.
נדמה שהבריטים עלו על השיטה הנכונה, השיטה שמייצרת הצלחות ספורטיביות, ובכמה תחומים/ענפים במקביל. הרשימה תתייחס רק לענף האופניים, כפי נטייתו של הבלוג.

כסף
למה כסף? - כי בלעדיו אי אפשר!, ומאיפה הוא בא? -גם אצל הבריטים הוא בא ממפעל הפיס - The Lottery,  (כמובן לא כול המימון), וכמה?- המון. סכום המימון לתכנית הבריטית לקידום רוכבי העילית (בלבד) היה ~ 26 מיליון שטרלינג, פרוסים לתקופה של ארבע שנים - 2009-2013, זאת אומרת בסביבות 10 מיליון דולר בשנה - די הרבה. הבריטים ניצבים מעל לכול שאר המתורבתים, גם לפני האמריקאים  - 11.8 מיליון לשנה (אך לכול הענף ולא רק לרוכבי עלית), וצרפת עם - 18.5, גם לענף כולו.
מפעל הפיס הבריטי התחיל לחלק כסף לאחר שבשנות ה-90 הוא קיבל אישור מהמדינה ל'גבות' אותו באופן חוקי (מהאזרחים), וכך החל להעביר כסף לאיגודי הספורט השונים במדינה לפי קריטריון ההצלחה - זאת אומרת - 'הצלחת - תקבל', ברוך השם הממלכה שלהם גדולה, ואישורי גביה מן הסוג הזה היו שווים הרבה כסף, כך שכול מה שנשאר היה למצוא טריק בכדי למשוך עוד ועוד כסף מהקופה הזאת לענף האופניים. אנשי הענף טיקסו עצה והגו רעיון מבריק: בכדי להגדיל את חלקם בשלל הם החלו לפתח את ענף המסלול שהציע מגוון גדול בהרבה של תחרויות וכסף לחלוקה בצידן, בוודאי שהרבה יותר מארבעת האופציות המצומצמות הקודמות - מירוץ כביש+נגד שעון לגברים ונשים, וכך עם עוד כסף מהפיס הם צברו עוד מדליות, ועם עוד מדליות הם קיבלו עוד כסף (וחוזר חלילה), והם החלו לגלגל ולפתח את התעשיה שלהם - נשמע די פשוט אבל היו עוד כמה דברים לפתור בכדי שזה יעבוד.

רוכבים מתקנים וציוד
אם במדינות בעלות המסורת רוב הרוכבים המוכשרים נעו באופן טבעי לכיוון תחרויות מירוצי הכביש מגיל צעיר, הכסף שהחל להתגלגל בשטח יצר תהליך הפוך אצל הבריטים. הרוכבים המוכשרים, אלו בעלי הפוטנציאל, החלו את דרכם במסלול, ועברו לעיתים לכביש רק לאחר מכן (כריס בורדמן היה מהראשונים שעשה את הדרך בכיוון הזה). וכך טופחו המוכשרים באקדמיה, בלי לחתת רגליים מעבר לתעלה (לבריטים לא הייתה עדיין קבוצה בסבב הבכיר), סביב המסלול, ללא דאגות מרובות, בוודאי לא חומריות, ויכלו להשקיע את כול כולם במקצוע. להצלחות שהחלו להצטבר היו גם תמורות נוספות, בצורה של פרסום והכרה, שלהם היה כמובן ערך כספי בלתי מבוטל בשביל חלק מהרוכבים, אך איפשר אולי דבר לא פחות משמעותי וחשוב לרוכבים הצעירים  - לשנות את מושאי חלומותיהם, כך שקריירה באחת מקבוצות הכביש ביבשת הישנה לא הייתה יותר האופציה היחידה האפשרית, וגם לאו דווקא המועדפת, אפשר היה לחלום גם חלומות אחרים עתה - והיו להם הרבה חלומות, אך הם כמובן לא היו החולמים היחידים.
העיר מנצ'סטר שהתחרתה גם היא על אירוח המשחקים חנכה בשנת 1994 ולודרום מודרני וחדיש, שהיה הולודרום האולימפי הסגור הראשון בממלכה - פאר היצירה, ועכשיו היו לבריטים מלבד הכסף גם מתקן ראוי בכדי לממש את חלומות.                 



הבריטים המשיכו לשאול את עצמם מה עוד חסר בחבילה שלהם בכדי לנפק (מדליות/השגים), והם לא היו צריכים להביט/ללכת רחוק מדי, מפני שבאי הבריטי, ממש בבית, כבר הייתה מרוכזת תעשיית ספורט, אולי המתוחכמת מכולם, שידעה לא רק מה דרוש בכדי למצות תהליך מין הסוג הזה, אלא גם איך עושים את זה, אך לתעשיה זו כבר היו קבלות.

פורמולה 1
רוב קבוצות הפורמולה 1 הן קבוצות בריטיות שמרכזן בבריטניה (למעט פררי וסאובר), גם אם הבעלות על חלקן שייכת לגופים חוץ בריטיים. הקבוצות הבריטיות הללו מעסיקות את המומחים העולמיים הגדולים בתחומם, שנשאבים לתעשיה מהעולם כולו. וכך איתרה גם התאחדות האופניים האנגלית מומחים ממקומות שונים שבהם היה ידע, ידע שהיה חסר לבריטים, ומשכה/גנבה אותם לאי. היו דרושים מספר חלקים בכדי להשלים את הפאזל, והבריטים עשו בכול בכדי להשלים אותו, ודאגו לאתר ולהביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר אליהם לאי, מומחים בתחומים מגוונים כמו אווירודינמיקה, הנדסת חומרים, תעשיה וניהול, עיצוב/הנדסת המוצר, עיבוד וניהול מידע, רפואה ספורטיבית, מומחים בשטח התזונה, מומחים בחקר ביצועי ספורט, ועוד. הבריטים (וגם הגרמנים) הן הקבוצות היחידות שמשתמשות באופניים שעוצבו ונבנו במיוחד בשבילן על ידי התעשיה המקומית, ולא כמו יתר הקבוצות באופניים שמסופקות על ידי החברות המסחריות הגדולות.
הבריטים מצליחים להגדיל את כמות הזכיות שלהם מאתונה שם הם זוכים ב- 2 מדליות זהב ואחד מכסף וברונזה, לשלל מדליות בבייג'ין, עת הם זוכים ב- 8 מדליות זהב, 4 מכסף, ו-2 מברונזה, כשהם זוכים במקביל בשלל השגים נוספים באליפוית החשובות אחרות כמו אליפויות העולם, וגם בתחומים אחרים כמו ה- BMX ותחרויות אופני שטח.
מתוך 10 תחרויות האופניים בלונדון הבריטים זוכים ב-7 מדליות זהב, אחת מכסף, אחת מארד ונפסלים באחת (יש לזכור שכמות המדליות האפשריות בלונדון היתה קטנה יותר מאשר בבייג'ין).
בשנת 2009 מוקמת הקבוצה הבריטית סקיי, שחורטת על דגלה את המטרה להביא את החולצה הצהובה לאי תוך 5 שנים, ומצליחה על ידי תמיכה נדיבה של האימפריה של בני מורדוך, לרכז בקבוצה את הרוכבים הבכירים הבריטים, אך לשכור גם את שירותיהם של שלל רוכבים עולמיים בכירים בכדי למלות את כול 'עמדות הירי', וגם לעמוד במילוי המשימה (ואפילו להקדים את לוח הזמנים). בראדלי וויגנס, הכוכב הגדול של הקבוצה, שטופח במשך השנים על ידי המערכת והחל את דרכו כרוכב מסלול, מנצח בטור ומביא את החולצה הצהובה בפעם הראשונה לאי. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה