טור משעמם?

יוהאן ואן סומרן בדרך לקו הסיום במטס, בגשם, לאחר התאונה בקטע 6

זה קורה לפעמים. מדי פעם (בפעם) 'הטיול בצרפת' הוא לאו דווקא המירוץ הטוב של השנה, והשנה זה קרה שוב - מירוץ משעמם, או שבעצם יש פה סתירה - האם 'הטיול בצרפת' יכול בכלל להיות משעמם?.
ואמנם, אפשר למנות כמה סיבות למירוץ קטעים ארוך ומשעמם, ואולי המרכזית מבינהן היא שמירוצים (אישיים) נגד השעון אינם נראים טוב על המסך, וכשהקטעים המכריעים את המירוץ אינם נראים טוב אנחנו נאלצים להשאר רק עם ליקוט שאריות, אבל מנגד הרי כולם יודעים שכשהארוחה מספיק טובה, גם השאריות טובות, ואפילו מספקות, ובייחוד אם הסועדים  (הרוכבים) שייכים למעמד שלא יישאר רעב גם אם לא יגמור הכול מהצלחת, ולא כול שכן, באם הארוחה היא מן ארוחת טעימות שבה מוגשות 20 מנות, ומתברר גם שהעשירים (הבריטים) שבעו כבר אחרי המנה התשיעית (המירוץ הראשון נגד השעון), וזה אפילו הספיק להם כמעט לחודש שלם - עד סוף המירוץ.
אבל ביחס לנ"ל יש מספר הסתיגויות, והראשונה והמשמעותית ביותר היא כנראה מי מסתכל, ומכך משתמעים מספר מסקנות שאחת מהן היא גם מי משתעמם. אמת - מירוץ אופניים יכול להיות דבר משעמם, אבל לא פחות משאר הדברים בחיים שאנו לא מבינים בהם הרבה, מפני שבכדי להבין מה קורה במירוץ אופניים, קל וחומר מירוץ קטעים של שלושה שבועות, צריך להשקיע. כמות המשתנים היא פשוט עצומה, גם ביחס לעניינים הפיזיים השונים (תנאי הדרך - הטמפרטורה, הגובה, סוג המשטח שעליו רוכבים, למשל), הפיזיולוגיים (ההבדלים בין סוגי הרוכבים השונים, המשקל, המבנה, המומחיות, למשל), ולא פחות בכל הקשור לטקטיקה, וזה לוקח זמן - זה לוקח שנים רבות - שנים רבות של מאמצים להבין ולפענח, שבמהלכן זה נראה לעיתים מאוד לא מובן, ו'בסופן' מתברר לך שאתה עדיין לא מבין - עדיין לא מבין מספיק. ואם חייבים להבין בכדי להנות, ואולי אפילו ככול שתבין יותר תוכל להנות יותר, ואם צריך להשקיע כל-כך הרבה נשאלת השאלה למה לצפות בכלל ומי צריך את זה בכלל - הרי תמיד אפשר לחזור ולהסתכל כדורגל בערוץ המקומי (או להוסיף כמה גרושים לבעלי הזכויות [שידור] ולראות ברסה), כי הרי לא באמת צריך להבין הרבה בכדי שתהה שם איזו פוטנציאליות להנאה, ואולי המשוואה של הכדורגל אינה מכילה את אותם רכיבים - למשל, ביחס ל'מי נהנה מכדורגל בכלל', ואפשר אולי להקיש מכך שצריך שלא להבין בכדי להנות, או שלא צריך להבין כלום בכדי להנות באופן מקסימלי. אז למה כולם מסתכלים דווקא בכדורגל בחלקים גדולים (אך מסויימים) מהעולם?. אולי בגלל הזיכרונות, אולי מפני שזה שייך לזכרונות הראשוניים, הזיכרונות המכוננים, זיכרונות מטושטשים מזמנים מוקדמים - הריצה בעירום בגיל אפס, על שפת המים, שעדיין לא היו שום חוקים, שהכול עדיין היה מותר, וכולם רדפו אחריך, אמא ואבא (אם הוא לא הלך בדיוק לשחק כדורגל עם החברים שלו), ואף מאוד התרשמו מ'הביצועים הגופניים שלך', או  הזיכרון של אבא, זיכרון לגבי 'יכולותיו המופלגות' עת הוא היה משחק עם חבריו (כדורגל), וכול זאת עוד לפני שניתנה לך איזושהי הבנה לגבי מי המנצחים ומי המפסידים ומה ההבדל ביניהם, או שלעמוד בשער זה 'לא כל כך' נחשב...
אבל בואו נחזור לענינינו. עניינן של הרשימות הללו הוא רכיבת אופניים/מירוציי אופניים ופישרם ולא כדורגל שכונתי וחוסר טעמו. אז כמה צריך להבין בכדי להנות? - מה מינימום ההבנה הנדרש בכדי לייצר הנאה? - למה להסתכל בכלל במירוציי אופניים, או מה ה'יתרון' במירוצי אופניים ביחס לתחומים אחרים של ספורט, ובכלל?. הרי מכלל הצופות והצופים הטלווזיוניים הרוב המכריע לא מבין הרבה (ממש לא הרבה), ואפילו אולי לא רוכב בעצמו (שזה חלק מרכזי ואולי בלתי נמנע בהתקדמותה של ההבנה), ואולי הסיבות הן אחרות בכלל ולאו דווקא 'ספורטיביות', או לא רק ספורטיביות - אולי מה שמושך את הגברים הללו, אלה שמעבר לגיל 60, שהם הפלח הגדול של הצופים בצרפת ספרד שוויץ בלגיה ואיטליה במירוצי אופניים, או את הפלח שבא אחריו שהוא הפלח של נשים בגילאים שבין 35-55 לעסק הזה אלו עניינים שקשורים יותר באסתטיקה של הגאוגרפיה או האסתטיקה של הגוף האנושי או האסתטיקה של קומפוזציית הצבע בתמונה שמשתקפת מהמסך, כמו בציור, ולא במי מנצח ואיך הוא עושה את זה?.

המשך ה'חפירות' באתר בעניין הקשר בין אופניים לשעמום בקרוב.