יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

Adieu Moncoutiè

בשקט בשקט בלי קול
כולם אולי מחכים כבר ממזמן שמוֹנְקוּטְיֵה יפרוש, הרי זה היה כבר צפוי, ומוכן, והובטח, כל שנה מחדש כבר כמה שנים, אבל אני לא. אני רציתי לראות אותו עוד ועוד, שיהיה שם, וכלל לא היה לי ממש איכפת שזה לא בדיוק כל כך הסתדר, בסוף, או הסתדר יותר, או פחות, 'מה יש, שירכב עוד קצת, עוד שנה, עוד שנתיים, מה זה כל כך משנה?.
'Moncoutiè' - אולי זה השם - 'David Moncoutiè', זה שקֵלי תמיד ביטא 'Moncouti', ואני תמיד הייתי נזעק ומוחה: !Moncoutiè!, Moncoutiè, מדגיש את ה-אֵ שבסוף - !Moncoutiè - העניין הזה עם איך נשמעים לנו השמות הזרים, הרי בטח לאף צרפתי זה לא נשמע זר או מיוחד כל כך - 'בסך הכל שֵם' - יש כאלה ויש אחרים.
אבל היו למונקוטיה עוד כמה דברים, השם הרי לא היה מחזיק אצלי מים לבד - היו לו למונקוטיֵה איכויות שהשלימו אצלי את מיוחדותו של השם.
בשקט בשקט. בשקט בשקט, ממש חרישי - 'הנה, שים לב' - הייתי אומר לעצמי - 'מונקוטיה מטפס על ההר - אתה יכול עכשיו לגשת ולכבות את הקול בטלוויזיה - הרי זה ממש לא משנה אם יש או אין קול כי זה הרי חרישי' - וזה באמת לא היה משנה (ולא הייתי אף פעם מכבה את הקול).
וזה לא היה רק חרישי זה היה רך - 'מונקוטיה מדווש צמר גפן' - 'תסתכל טוב!' - 'הוא על הפלטה הגדולה, מדווש לאט בקאדנס נמוך - הילוך כח מְלא בשר' - כך היה מרים דויד מונקוטיה את מסתו במעלה ההר, הולך ומתרחק משותפיו לבריחה.
מונקוּקוּ (Moncoucou), נדמה היה על פניו שהוא אפילו כלל לא מחפש לעצמו תהילה, הוא רוכב, והוא מנסה לנצח כשמתאפשר, כשנוצרת סיטואציה שמתאימה לו, ולא כל סיטאוציה התאימה לו - התאים לו שיפוע שלא חרג מה ~ 7%, והתאימו לו ימי ההרים הבינוניים, בדרך כלל לאחר שהיתה כבר סלקציה מסוימת בדירוג הכללי, כשהעיניינים היו רגועים כבר, והתאים לו לדלג לקבוצת בריחה, שממנה הוא היה יכול להתקיף בבוא הזמן, אבל אם זה לא הסתדר אז לא.
לעיתים חשבתי לעצמי מה הסיבה שלא רצתי מעולם לחפש עליו חומר ביוגראפי, כמו על כולם - לנסות לבנות לעצמי איזה 'פרופיל רוכב' שלו, או אולי יותר 'פרופיל אדם' - 'מי זה דויד מונקוטיה' - אולי הסיבה היתה שבאחת הפעמים הראשונות והאחרונות שניסיתי הגעתי לאחר כמה פסקאות למילה - 'LONER' (שהיא לא בדיוק רק 'מתבודד' בתפיסתי הלינגוויסטית), והבנתי הכל.
להלן כמה מילים שכתבתי על מונקוטיה לפני כמה שנים:


'הרים - ימים של קטגוריות  4 - 1      Villena – Xorretde Cati   4.9.2010                     
אנחנו ב'גבעות המקדימות' - מחוז אליקאנטֵה - לאף אחד מהמתמודדים אסור להפסיד זמן לאחרים, חם, והקבוצות של המתמודדים הבכירים לא ירדפו אחרי אף אחד (שלא מתמודד בדירוג הכללי).
כל הנתונים הללו איפשרו לדויד מוֹנְקוּטְיֶיה (David Moncoutie) לעזוב את הדבוקה עם חמישה בורחים נוספים, ואחר כך להיעלם גם להם.
מונקוטייה הוותיק מנצח כבר שנתיים ברציפות בקטע הרים אחד בוואלטה, ולוקח הביתה גם את חולצת המטפס הבכיר, שמחליפה השנה את צבעה מאדום לחולצה המנומרת המוכרת מהטור (Polka Dot), אך עם עיגולים כחולים על רקע לבן במקום האדומים המוכרים.
אני אוהב את דויד מונקוטיה – הוא מטפס ברכות, לא באלימות, הסגנון שלו שוטף, שקט, הוא מבלה הרבה זמן מחוץ לאוכף בהילוך גבוה - הוא מטפס אלגנטי מונקוטייה, הוא בא בכדי לנצח בקטע או שניים, בשלהי הקריירה - אולי יפרוש כבר השנה, אולי רק בסוף השנה הבאה. הוא עוד אחד משלל הרוכבים שלא הפכו לכוכבים גדולים מידי, אך היו מספיק מוכשרים בכדי שנכיר ונזהה אותם, את הפרופיל שלהם שמגיח מהמרקע – 'זה מונקוטייה!' – אנחנו מזהים את הסגנון שלו, מכירים את יתרונותיו, ולכן הוא יופיע תמיד בתוכנית הציפיות שלנו לפני קטע נתון שמתאים לו – והרי אין בסך הכל הרבה רוכבים כאלה בדבוקה.
מונקוטייה הוא נסיך במירוץ שבו יש עוד כמה נסיכים, אך גם כמה אסים - מונקוטייה יכול לברוח, הוא לא באמת מאיים על אף אחד בדבוקה.'

מונקוטיה רכב 16 שנים רצופות באותה קבוצה, קבוצת קופידיס, מעולם לא חשב לעזוב, זה הספיק לו - אבל הוא גם החזיר תמורה מלאה בעבור מה שהיה בשבילו חשוב לא פחות מכל מה שמסביב, להישאר נאמן לעצמך.

שא ברכה דויד מונקוטיה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה