'אולי לא היה שום דבר שונה ממש ביום שבת חוץ מהידיעה שהשעות
חולפות להן, ועוד מעט הרוכבים ייצאו לדרך - למסע האחרון בהרים. היינו כבר שלושה
שבועות בתוך המירוץ, ואתה מתישהו מתרגל ליום יום שבהתעסקות שמסביב למירוץ, אך
עדיין, הימים הללו תמיד מרגשים, מרגשים כמו כל אירוע חשוב אחר בחיים - כל אירוע
שלגביו פיתחת ציפיות ובנית בראשך תסריטים שונים, ואף על פי שאתה לא משתתף פעיל
ורוכב, אתה מתכנן לעצמך את דרכי הפעילות השונות למצבים השונים שעלולים להיווצר,
ומצד שני מופתע, כל פעם מחדש, גם אם כל מה שתיארת לעצמך באמת קורה. אתה רוכב איתם,
והם רוכבים כבר שלושה שבועות, בקשיים עצומים, ואתה מעודכן לגבי כל מה שקורה לכל
אחד ואחד מהם, ואיך הוא מרגיש, ומה הוא אמר לפני כל יום רכיבה, ואחריו, וגם, מה
אומרים האנשים שמסביב – שחלקם ראה 'מרוץ או שניים' בחייהם, וחלקם רכבו באותם הכבישים
והיו באותם המצבים בעבר הלא רחוק ועוזרים לך להבין יותר. עוד מעט זה מגיע.
התחזיות דיברו על יום של גשם, אם לא במישור – הם היו צפויים
לפגוש סערה בהר. הפרשנים דיברו על העדפות של הרוכבים המועמדים – מי מהם אוהב קור
ומי חום, ומי לא אוהב גשם – בכל מקרה, גשם וכבישים רטובים הם דבר מסוכן במירוץ
אופניים – כשאתה יורד במורדות ההרים הללו במהירויות שמגיעות ל-90 – 100 ק"מ
לשעה, רכוב על צמיגים דקים מאוד, והמורדות רצופים בעיקולים – זה תמיד מסוכן, וזה
הופך למסוכן עוד יותר משום שאתה רוצה לנצח ומוכן להסתכן. השידורים עמדו לעבור
לספרד בשעה 15:45, ואנחנו היינו מוכנים לצאת לדרך בעזרת המחשב, עם תיאורים
מילוליים סימולטנית על רקע דיאגרמות אקטיביות לגבי ההתקדמות וההתרחשויות כבר בשעה 12:30
– יחד איתם.'
תרגום לקטע מהרומן - HANIN, מאת הסופר הבלגי טום ואן הרוורהארט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה