מה קרה ל- בי.אם. סי. בקוברג

מה היה שם באמת

טוב, כמו תמיד איתנו היהודים בפרוס השנה החדשה והתקרב יום התשובות והפתרונות: "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, בלה בלה בלה, וגו'' (הרמב"ם), אנחנו שואלים שאלות, אבל כידוע, לא רק אנחנו שואלים שאלות ונענים (בחלקינו), ואפשר למנות כאן רשימה ארוכה של עמים ששואלים עצמם שאלות קשות ונכוחות לא פחות, אך בניגוד ליהודים (רק לחלקם כמובן) כלל לא נענים - ראה מקרה הנזירים הנוצרים במנזרים פה ושם, היוונים האורתודוקסיים שבחופשי, וגם אנשים חסרי אמונה כלשהי שמשתייכים לעמים שגרים חלקם ממש מאוד קרוב ליהודים, ואף לחלק מהם שחיים ממש ממש קרוב לאותם יהודים שחיים את חייהם המאויימים בחלק המזרחי של אגן הים התיכון, אך אולי כדאי שנגיע לנושא ה'רשימה של חג' ונפסיק להתברבר מסביב.
כפי שידוע לכולנו ,או לפחות לרובינו, גרסאות רבות לה ל'מציאות' - למה שקרה ב'מציאות' - כפי שאנו מכירים היטב מחיינו שלנו ומהצלבת האינפורמציה ביחס לאותה 'מציאות' עם אלו שחיים קרוב אלינו, ובכך לא המצאנו שום דבר חדש, ואפשר למצוא נסיונות הצלבה שכאלו גם אצל אחרים - כותבי ספרים, עושי סרטים, ואפילו אלו שיושבים על מרום כס המשפט ומנסים לברר כל העת מי מבין עורכי הדין/עדים/נאשמים שמסתובבים להם מול העיניים דובר אמת/מספק את הגירסה האמינה (יותר) למציאות - 'מה קרה שם באמת' - כי ביחס לעבר יש תמיד מספר גרסאות, ומספרן הוא בדרך כלל לפחות התוצאה של מכפלת האנשים שהיו שותפים לה בסִפרה אחת (X*1), 'לפחות', כי במקרה 'שלנו' יש באמת הרבה גרסאות, מפני שלפחות לגבי חלק מאותה 'מציאות' היינו שותפים גם אנחנו, כצופי טלוויזיה, וראינו ממש בעינינו שלנו מה קרה שם, אך יש לומר על האמת שלא ראינו את הכל, וגם הזוית לא הייתה 'משהו משהו', אולי כי זו הייתה הזוית שבה הטלוויזיה רצתה שנראה את הכל, ולא איך שהמציאות בעצם נראית 'באמת', אבל כדאי שלא נכביר כאן יותר מדי במילים ונתחיל.
אז מה קרה באמת בקוברג אתמול? - ובכן, בואו נעבור קודם על הגרסאות שיש בידינו, הגרסאות של השותפים ל'מעשיה' ('המעשיה' היא כמובן הטיפוס של קבוצת BMC בקוברג, לקראת סיום הקטע הקבוצתי נגד השעון באליפות העולם 2012, בואלקנבורג, הולנד), אך בידינו מספר גרסאות שכאלה, כפי שהן מופיעות בדיווח של מספר עיתונים שונים, וכפי שהן מתועדות בסרטון הקצר (בתחתית), ולא תמיד אלו אותן גרסאות. כן, נכון שהן דומות זו לזו אך הן גם שונות במספר פרטים, וכך יש בידנו מספר רב של פרטים שחייבים למיין - בכל מקרה בואו נמשיך:
לפי מה שנמסר בתיאור אחד (בעיתון הראשון), מרקו פינוטי ומנואל קווינזייטו עזבו את האחרים כבר בהתחלת הטיפוס לאחר ש'נתנו את הנשמה' במישור, וזה כפי שאפשר להבין מהתיאור גם מה שתוכנן על ידי הקבוצה מבעוד מועד, אך בתיאור האחר (בעיתון השני), מופיעים כמה פרטים שונים, ולפיהם טיגֵ'יי ואן גארדרן החל להאיץ בפראות עם התחלת הטיפוס מבלי להביט לאחור, והוא שגרם לניתוק של שני אלה מהארבעה האחרים, דרך אגב, את העלמותם של השניים כמו את הסיבות לה לא רואים בסרטון.
ובכן, אם עקב הסיבה הראשונה או אם דווקא בגלל השניה, אם לפי העיתון הראשון או אם לפי השני, קבוצת BMC נשארה בשלב זה עם ארבעה רוכבים - טיג'יי ואן גארדרן, טיילור פיני, פיליפ ג'ילברט ואלסנדרו באלאן.
ועתה, שוב, נחשפים עוד פרטים וצצות עוד גרסאות: לפי האחת, ואן גארדרן באמת החל להאיץ בפראות (דרך אגב, הולך ומסתבר שבכל הגרסאות שבידנו, כולל זו שבסרטון, באמת ואן גארדרן מאיץ בפראות במעלה הקוברג!), אך לפי גירסה זו הוא מגיח מאחור, זאת אומרת שהוא מתחיל את הטיפוס מאחורי פיני - לאחר שהוא מזהה שפיני מתחיל 'לרקוד על אופניו', זאת אומרת זורק אותן ימין ושמאל, הוא בטוח שפיני פשוט מתכוון להאיץ במעלה הגבעה - 'to take off' - ונותן גם הוא גז, עוקף את פיני ואת השניים האחרים שהיו לפניו, ג'ילברט ובאלאן, ורוקד לו בעצמו מקדימה, ימין ושמאל, ומתרחק. בעיתון השני לא דיברו כלל על מיקומו של ואן גארדרן לפני אותה ההאצה, אלא ציינו רק ש'הוא האיץ', ועל ידי כך בעצם פטרו אותו בכלל מחלק מהאחריות - מפני שאם הוא באמת החל להאיץ סתם כך ולא הגיח מאחורי פיני, הרי שאולי באמת הוא כלל לא שם לב שפיני נוזל לאספלט, ואולי אפילו הוא לא ממש האיץ אלא פיני האט, וכך יוצא שבאמת נדמה שהוא מאיץ (או פיני מאט ביחס אליו), ועקב אותה האצה יוצא שנוצרו הבדלי מהירויות בינהם ומתוך כך גם הלך והתהווה לו מרחק...
האמת שזה עושה הגיון, ולפי הגיון זה ואן גארדרן החליט להראות לחבריו שהוא יודע לטפס לא פחות (אם לא יותר) מאף אחד אחר (כמובן בלשון המעטה), והוא הולך ומתרחק משלושתם, כשפיני בעצם כלל לא רקד את אותו ריקוד שאותו חשב ואן גארדרן שהוא רואה, אלא רקד בכלל ריקוד אחר, יותר ריקוד של 'ניצוֹל', מישהו שמנסה להציל את עורו, או יותר נכון את 'עורה של קבוצתו', והוא יוצא מהאוכף בנסיון לשמור על איזושהי אינרציה, מה שמוכר מאוד לרוכבים כאשר כוחם אוזל אך הם מנסים בכל כוחם שלא לאבד את הכל ברגע. אם פיני היה רוכב לבדו, ללא הקבוצה - במירוץ אישי נגד השעון, או במירוץ כביש רגיל - ספק אם הוא היה עושה את אותו מעשה - נוגע בבוטות באדום שלו - קרוב לוודאי שהיו לו דרכים אחרות לנסות להתאושש מההתרוקנות שפקדה אותו, אבל כעת, הוא מנסה בכל כוחו להציל את הקבוצה, את חבריו (הם כבר מאוד קרובים לסוף ועברו ~ 50 קמ במהירות מאוד גבוהה), ואת זה כבר ראינו בטלוויזיה. פיני מתפתל אלפי התפתלויות, נתפס בשיפוע הקוברג ממש בשיניים (הם הגיעו כעת לאיזור הנוראי של הקוברג והשיפוע הוא לפחות 12%), ובאמת אפשר לראות שואן גארדאן באופן מוזר מתרחק והולך - ממש מתרחק והולך...
בעיתון אחד תוארה הסיטואציה בפשטות (מרגיזה?), אולי של עיתונאי שהיה חייב לעמוד בלוח הזמנים של העיתון, ולפיה ואן גארדרן פשוט ניסה למשוך את הקבוצה אחריו אך פיני לא עמד בקצב - וואן גארדרן פשוט לא ראה, פשוט לא שם לב שזה מה שקורה - קצת מוזר שואן גארדרן לא רואה.
כולם - כל הארבעה - מספרים שהרעש בקוברג היה מחריש אוזניים ואי אפשר היה ממש לשמוע כלום - וכל הנסיונות לצעוק ולהעיר את תשומת ליבו של ואן גארדרן עלו בתוהו - 'הוא פשוט לא שמע' - וגם זה מוזר - עם כל הכבוד לחוש השמיעה המפותח (והמוכר) של ואן גארדרן, מדוע אף אחד לא מצא לנכון לדבר על חושו האחר של האמריקאי באותו שלב קריטי - חוש הראיה (מכיוון שאף אחד לא סיפר על שום בעיות מותניים או גב, כאלה שמנעו ממנו פשוט להסתובב, קרוב לוודאי שלא היו לו כאלה, אך הרי אם הוא סבל מבעיה בעיניים ספק אם זה היה עוזר...).
לפי הדיווח באחד העיתונים (שלא הופיע בשני), פיני רתח אחרי הסיום, וניגש להגיד כמה מילים לחברו לקבוצה (ואן גארדרן), אך סיפר לעיתונאי ששאל, ש-'בסך הכל ביררנו ביננו מה בדיוק קרה שם... לא, אין בליבי שום דבר נגד ואן גארדאן שהוא רוכב נהדר, ממש רוכב מצוין... וגו', טוב, כנראה שכולם ראו שהוא פשוט זועם ורותח על ואן גארדרן והוא היה חייב לענות ככה - מה הוא יכול היה להגיד - שואן גארדרן אדיוט? - באמת לא מתאים...
פיני גם סיפר שהוא, כמו שני האיטלקים האחרים שנטשו את ההרכב בתחילת הטיפוס, נתנו עבודה מאוד מאומצת במישור, והוא אף היה האחרון שעבד בחזית המבנה הקבוצתי לפני הטיפוס, ונתן סטינט מאוד ארוך ומאומץ - טוב, זה בהחלט חשוב - זה חשוב מפני שזה מאיר את עינינו לעובדה שהקבוצה כנראה חילקה את כוחותיה - פיני פינוטי וקווינזייטו היו אמורים לתת את העוצמה במישור, וג'ילברט וואן גארדרן למשוך בקוברג (ובשני הטיפוסים האחרים), ובאלאן הרי כידוע עושה מה שצריך, או מה שחסר.
יש בידינו מסמך קצר, את הסרטון (קישור בתחתית הרשימה), שבו אפשר להבחין בבירור שברגע מסוים פיני מתנק מגע (1.01 בוידאו), ושלושת האחרים הולכים ומתרחקים ממנו, אבל כמה שניות לאחר מכן, ליתק הדיוק 6 ( 1.07 בתוך הוידאו), ג'ילברט ובאלאן מעיפים ביחד מבט לאחור (אולי היו צרחות נוראיות ברשת הקשר שבאוזניהם), ורואים שפיני בצרות, אך 'ואן גארדרן לא שם לב', אבל חייבים פה להוסיף שאם ננסה לאמץ את חוש הראיה שלנו, אפשר בהחלט להבחין שואן גארדרן מטפס בתוך האדום שלו, או מאוד קרוב - הוא ממש שקוע בתוך עצמו, ובמצב הזה בדרך כלל באמת אי אפשר לסובב את המותניים, וחייבים פה להוסיף עוד דבר שולי לפני שנתקדם הלאה - מעניין מה היה קורה אם ג'ילברט היה רוכב בשביל עצמו ולא בשביל הקבוצה בשלב זה, וקו הסיום היה כה קרוב - מי היה מתקדם מהר בגבעה ומי היה מתרחק לאחור...
טוב, אולי כדאי שנעצור כאן, מפני שגרסאות נוספות צצות ומופיעות להן כל העת (ממש בעת כתיבת שורות אלו), והרי בסוף לא נוכל לצאת מזה - אבל מה, לפני שהכותב ישחרר את הבלה בלה בלה חסר הטעם לחלל הוירטואלי, הוא מבקש להוסיף גרסה משלו לאירועים - איך זה נראה בעיניו שלו, או איך זה נראה ואיך זה נשמע - בקיצור - איך כותב שורות אלו מפענח לעצמו (רק לעצמו) את מה שקרה שם אתמול בקוברג עם ה- BMC,  ואין לראות בכל זאת כדי בקשת מחילה - שיסלח לו מי שיסלח, ושינטרו לו כל היתר...
ובכן, ואן גארדרן הגיע להולנד במעמד חדש - ככוכב בהתהוות - אחרי המקום החמישי בטור ו'העזרה' שהוא כה השתדל להעניק לאוונס, וגם אחרי ההופעה באמריקה ב-USA PRO CHALLENGE, לפני הקהל והעיתונאות הבייתיים, ויש בעיה במעבר ממעמד אחד למעמד אחר, תמיד בחיים. טיילור פיני הוא 'כוכב בהליך של בניה' בעצמו, ואף כוכב שפונה לאותו שוק, וכך, אמנם שניהם רצו מאוד לנצח, בזה אין שום ספק, אך את ואן גארדרן כיסה ענן יהירות, ופי שידוע אחת מתוצאותיה של יהירות היא בעיות ראיה - קשה לעיתים לאדם היהיר לראות מה קורה מקרוב.
אך אַלְיָה וְקוֹץ בתוכה, מפני שכשרואים את ואן גארדרן מטפס לו בגבעה, אם  מתאמצים לבחון את פניו, אי אפשר לבטל אותו כך ב'טענת יהירות' וזהו - כי בהחלט נדמה שואן גארדרן מאוד רוצה לנצח, וקשה לתאר מצב שבו הוא, מתוך יהירות שוכח את חבריו, אבל מה שבהחלט אפשר לתאר הוא משהו אחר, שהוא המצב המוכר של ההתנתקות מתוך ההגעה לגבולות - אותה ההגעה למקומות רחוקים רחוקים, עמוקים, שבהם ההכרה מתרוקנת ומשחררת עצמה מכל מגבלות/מטלות אחרים, והאמת שאז באמת לא שומעים יותר כלום, וקשה אף לראות, ואף הפניית המבט תוך הטיית המותניים הופך למשהו כמעט בלתי אפשרי.

שנה טובה.
סרטון