יום שישי, 28 בספטמבר 2012

המסלול - Giro di Lombardia

הפעם לא מקיפים את האגם
נקודת היציאה שונתה השנה והמירוץ יצא מחר מברגמו ולא ממילנו כמו בשנים האחרונות, אך אופי המסלול לא, וזה מסלול קשה, ואנחנו נפגוש שוב את אותם טיפוסים מיתיים - הוַאלָקַאוַוה, הבריאנזה, הסורמאנו (בתוספת הקטע של המוּרוֹ שעליו ברשימה של מחר בבוקר), המדונה די גיסאלו, והקטע המכריע והתלול האחרון בוילה וֶרְגָאנוֹ' והסיום בלאקו, על שפת האגם - בסך הכול - 251 קמ. השאלה הגדולה היא מתי וכמה חזק יהיה הגשם, כי לפי כל התחזיות צפויה מחר סערה באיזור, ואותו תוואי דרך בתנאי סערת גשמים (הטמפרטורות לא צפויות להיות נמוכות) הוא שונה לחלוטין, ואם גשם הוא לא פקטור משמעותי כשהרוכבים מטפסים - המהירויות אינן גבוהות - בירידות לעומת זאת גשם מהווה גורם משמעותי, ומאפשר לסוגי רוכבים אחרים בעלי מיומנויות אחרות להתבטא, והמסלול של ה'איל לומברדיה' (השם החדש של הג'ירו די לומברדיה), משופע לא רק בעליות שוברות רגליים אלא גם בירידות מורטות עצבים.
בשנת 2010 ביצע פיליפ ג'ילברט את המהלך שלו ממש לפני סוף הטיפוס בסורמאנו, אך כפה את הסלקציה המכרעת דווקא בירידה, בצד השני, כשהוא מפליא במפגן שליטה וירטואוזי בתנאי סערה, כשהכביש סחוט מים (ועלים), ונעלם לכולם, בעצם כמעט לכולם, כי סקרפוני עוד הצליח לחזור אליו לפני הסיום אבל אז גם בו הוא חבט חבטת  נוקאוט, והמשיך את קמיקאזת השליטה בגשם עד לקו הסיום - מ- 5.36 בסרטון.
בשנת 2006 ניצח במירוץ פאולו בטיני, גם הוא לאחר מפגן וירטאוזי בירידה מההר - אפשר לראות בסרטון (4.30) גם את ההתקפה שלו לא רחוק מהפסגה, וגם את מפגן השליטה הנדיר בגוף ובאופניים בירידה - כן, איל לומברדיה מתאים לא רק לאלו שיכולים לטפס אלא גם לבעלי העצבים החזקים, הרוכבים הוירטואוזים.
אבל כמובן שבשביל לרדת מהר (או לאט) מההר חייבים קודם להגיע למעלה, והמסלול מציב כמה אתגרים רציניים:



הוואלקאווה, 80 קמ לתוך המסלול, הוא טיפוס ארוך ~ 11 קמ, ב- 9% ממוצע, טיפוס אלפיני קלאסי, כולל העיקולים והכל, אבל אלו עדיין 'זמנים מוקדמים'. אחר-כך מופיע הבריאנזה - אחרי 131 קמ, אך הוא לא יותר מאשר קפיצה קלה  ~4 קמ ב- 7%, ואז הרוכבים יתקלו בסורמאנו, לאחר 151 קמ, עם החידוש המרענן שלו. ההתחלה היא די רגועה, אך הטיפוס הולך ונעשה תלול יותר ויותר, והתיבול החריף בדמות המוּרוֹ די סורמאנו הצר להחריד שהוסף השנה, ב-2 הקילומטרים האחרונים,

Sormano wall profile

הוא שובר רגליים אמיתי - שיפוע ממוצע של 15%, שקופץ בחלקים עד ל-25%, אנחנו אמנם עדיין רחוקים מאוד מהסיום, אך מי שיתקשה כאן יכול להתחיל כבר בחופשה שלו (אם הוא לא מתוכנן להתחרות גם בשבוע הבא). ועכשיו, כל מי ששרד,  צריך לרדת בצד השני - ירידה טכנית מאוד של ~ 13 קמ, שעלולה להיות מסוכנת בתנאיי גשם (ולא רק), בוודאי אם מישהו מהתמתמודדים הבכירים יחליט לקחת בשלב זה יוזמה לרגליים.
עכשיו אנחנו מרוחקים כבר 'רק' 70 קמ מהסיום, אבל הטיפוס לגיסאלו מופיע לו די מהר, מיד לאחר המפגש הראשון עם אגם קומו בבלאג'יו, עיירת העשירים.
הטיפוס הוא טיפוס בעל שני חלקים,



הכניסה לטיפוס רכה בקילוטר וחצי הראשונים, ואז הוא מתליל ל~ 8% עד לקילומטר השישי, אבל זה לא נגמר כאן, לאחר קטע מעבר של 3 קמ שבו עוברים גם את כנסיית האופניים המפורסמת, נתקלים בעוד ~ 2 קמ של ~ 10%, ואז שוב ירידה - שוב ירידה טכנית ומסוכנת (גשם, גשם), וכאן כבר אפשר להריח את הסוף - אנחנו 30 קמ מהסיום, אבל זה לא נגמר.
הרוכבים יעברו קטע מעבר של ~17 קמ עד לטיפוס האחרון לוילה ורגאנו - טיפוס של 3.2 קמ הממוצע של 7.4%, אך הקטע העליון בעייתי - דרך טכנית מאוד וצרה, העוברת דרך אחד השכונות בעיירה, ומתלילה עד ל~15%.






אפשר לראות איך רק לזַאוֹג נשארו רגליים בשלב זה בשנה שעברה, ואיך הוא בדיוק עושה את זה (זוג הוחתם בסאקסו לשנה הבאה).
הירידה מהפסגה מהירה ולא מסובכת, אך שוב - בגשם היא עלולה להראות בכלל אחרת, בכל מקרה רכיבת מבנה בירידה שכזאת לא מספקת הרבה יתרונות, וכך זאוג מפתיע את כולם (ואת עצמו) ומנצח.

מחר אסקור את הקטע החדש שנוסף בסורמאנו, ואנסה לענות על שתי שאלות:
1. מי מועמד לנצח 
2. האם יש סיכוי שנראה בסיום מאבק ראש בראש בין הפאנצ'ר הבכיר (ג'ילברט), לבין מטפס ההרים, רוכב מירוצי הקטעים האגדי, קונטאדור.

זהו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה