מה עושים עכשיו

מה עושים עכשיו?. בעקבות ים הגילויים גבה הגלים ששוטף את עולם האופניים, ועל אף שהגילויים, רובם, מתיחסים לתקופה רחוקה, יותר או פחות, עדיין, הגילויים האחרונים, שחלקם מחכים עדיין לַ'אישורים הסופייים' ביחס לאמינותם, מדברים על סוף שנות התשעים והתחלת שנות האלפיים וכלל לא על 'תקופתנו אנו'. ואמנם, חשוב שנדע מה קרה אז, בתקופה החשוכה ההיא, 'התקופה של ארמסטרונג' (מה לעשות, הוא כל כך רצה שיזכרו אותו הכי גדול, אז הוא מקבל את הכבוד), זאת שטואטאה במיומנות מתחת לשטיח ידיעתנו, מיומנות של שלל בעלי אינטרסים - מראשי ה-UCI, דרך בעלי הקבוצות והספונסרים, ועד לרוכבים עצמם, אבל חשוב הרבה יותר להבין איפה אנחנו היום.
זה לעיתים קלי קלות לדבר על העבר, אבל כמעט בלתי אפשרי להוציא מילה על ההווה (דרך אגב גם על העתיד זה מאוד קל לרקום תכניות), אולי כי הוא כה חשוב ההווה - הרי אלו חיינו, ממש ממש - 'ההווה הוא בנפשינו' - אז אנחנו שוקעים בההאשמות, ומטיחים לכל עבר כל מה שבא בפינו - 'ההוא היה מנוול... וגם ההוא, השני... חָטָא לנו ולהיסטוריה...' - אבל אולי התעמקות בהיסטוריה היא לא הרבה יותר מסימנים לנסיונות בריחה מְההווה.
מיכאל אשאנדן (Michael Ashenden) פירסם שלשום ב- Cyclingnews כתבה, שבה הוא מעלה את פרובלמות ההווה, אך גם מציע מזור - האם יש לו פתרונות 'רציניים'?.
דר. אשאנדן מומחה לסמים, אוסטרלי, ומצוי היטב במטריה - איך עושים את זה (סמים), ומה אפשר להשיג (תוצאות), והוא בא מהצד הנכון - הצד של אלו שמנסים לפטור את עולם הספורט מהמחלה (הכרונית) שלו, ועשה כבר דבר או שניים בכדי לעזור. לאחרונה אשאנדן התפטר מ'פאנל הפספורט הביולוגי' של ה- UCI, אבל לא בגלל שחשב שהוא לא מוצלח, הוא עדיין חושב שזה הרעיון הטוב ביותר שבנמצא בכדי לדעת מי (קרוב לוודאי) משתמש (הסיבה היתה שה-UCI חייבה את חברי הפאנל לחתום על איסור מוחלט להתראיין בעניינים שעל סדר היום של הפאנל והוא לא היה מוכן להענות לדרישה).
אשנדן היה שותף לפיענוחים רבים - 'מי השתמש' - גם על ידי הפיענוח של הבדיקות המעבדתיות - דם ושתן וכל מה שאפשר להבין מהן - וההצלבתן מול יתר הבדיקות לגבי יכולתם של הספורטאים - בדיקות ה- VO2, סף חומצת חלב וכדו', הוא 'איש בעל שם' - אחד מהמומחים העולמיים בתחום, ולא רק שהספורט בנפשו, יש לו גם מה להגיד.
אשאנדן תומך בעקרון הפיוס שמסתובב עכשיו באוויר - ולאו דווקא הרעיון שהעלה מקוויד מה-UCI ('אין מצב שהתאחדות האופניים תספק חנינות לרוכבי האופניים...', בוודאי כל עוד היא בעצמה בספק...), אלא יותר הרעיון של 'ועדות האמת ופיוס', רעיון שהועלה גם על ידי נשיא ה-WADA הקודם, וגם על ידי ה- USADA - ומבלי להכנס לעובי קורת ה'איך' יעשו את זה בדיוק, הוא שואל מספר שאלות, לפני ואחרי:
אשאנדן גורס שאם לא יהיה אופק, גם לא ימצאו 'מתוודאֵי חטא'. ומה לעשות, כנראה הוא צודק. בינתיים אנו רואים שאף אחד לא פותח ת'פה, אך אם אף אחד לא פותח את פיו כנראה שעדיין יש מה להסתיר. אבל ממה יש בכלל לפחד? - לפי ההערכות, ולפי ההולך ונגלה לעינינו היה (וכנראה שעדיין יש) לו לפותח הפה - 'המתוודה הפוטניצאלי' - לא רק מה להסתיר, אלא בהחלט ממה וממי לפחד, והרי ביננו, אף לא רוכב אחד ירוץ לבקש מחילה ויספר כמה קשים ונוראיים חטאיו אם המחיר יהיה פציעה בכף רגל, מיריה עצמית כמובן - זאת אומרת סיום הקריירה.
ולמה יגרמו לדוברי האמת עוול כזה? - זה די פשוט - אם המערכת היא אותה מערכת - הקבוצות - הבעלים, הצוות - וגם ההתאחדות וכל העומדים בראשיה - ואף אחד לא הוחלף, וגם לא הונחו שום כללים חדשים, למשל ביחס למי מותר ולמי אסור לעסוק בענף (ומי יניח כללים חדשים - ה-UCI?) - כך שה'חוטא מתוודה', עלול בהחלט למצוא את עצמו במהרה בלי עבודה, ואם נוסיף אף ש'אין אופק אחר' -הרי שאין שום סיבה שמישהו ידבר ומשהו ישתנה.
אז מה עושים? - אשאנדן גורס שחייבים להוציא את ההתעסקות בענייני הסמים מידיה של ה-UCI, וכפי שפאנל הפספורט הביולוגי לא בשליטתה, כך גם יהיה עם הגוף האחר שיוקם על מנת להילחם בסמים. גוף זה ישאב גם הוא את סמכויותיו מה-UCI, אבל לא יהיה בשליטתו - 'האצלת סמכויות'. לגוף זה יהיו כמובן סמכויות חקירה, אך הוא יוכל להרשיע לא רק על דרך בדיקות מעבדה חיוביות, אלא גם, באופן הדומה להרשאה שיש בידי ה-USADA, ללא דרישה להוכחות מדעיות/מעבדתיות שכאלה - ראיות ישירות ואפילו נסיבתיות יכולות בהחלט להספיק, ולא רק, אותו גוף יהיה גם בעל סמכויות להטיל גם עונשים - יאחוז גם נבוּט.
וכך, הרוכבים יספרו 'סיפורי עלילות דם רוויות' לועדות הפיוס והצדק, אך כאשר האופק יראה בהיר יותר, בהירותו תתרום משהו לרצונם לטהר את מצפונם 'על הדרך'.
זה נשמע דווקא טוב, ממש טוב, ונכון: "ללא מחילה אין עתיד" (דזמונד טוטו) - פשוט, אולי אף קל לביצוע, או שלא - אולי זה בעצם קצת נאיבי, ופשוט מדי, טוב מדי - יותר מדי טוב - פשוט לא ריאלי - ממתי הפושעים באים יום אחד לנקות מצפונם, סתם כי מצפונם לא נתן להם מנוח, או מתי 'עוברֵי עברות' מפסיקים לפחד כשהם בוחרים להעיד 'עדות מלך': בוחרים להיות המלשינים שיִנַקו מעול אשמה, אך יעזרו כך ל'טובים' (אותם 'רעים' ממקודם) לנעול מאחורי סורג ובריח לִוויתנֵי סם (או סתם יגרמו שיעיפו משתמשי סם ושותפי סוד הביתה במקרה שלנו), ואיזה דוגמא טובה אפשר להביא לוועדות צדק שכאלו שיגרמו/גרמו לשינוי סדרי עולם (גם בדרום אפריקה זה התברר כבעייתי)? - העולם כמנהגו נוהג, וימשיך גם לנהוג - רעיון ניקוי האורוות מצויין, אך מי בדיוק ימלא את השורות לאחר ניקויים (לאחר שיעיפו את כל מי שידו במעשים הרעים, שבינהם בין השאר יִמצאו מנהלי קבוצות, ורופאים, ומעסים, ואנשי קבוצה זוטרים ועוד ועוד) - הרי אם ימצו את הדין באמת ישארו בענף רק בודדים - הנקיים ותמים.
אשאנדן אולי יודע מה קורה בשטח, ויש לו רעיונות טובים (והוא כנראה מאלו שהיה באמת רץ לספר את הידוע לו לועדות שהוא מציע להקים), אך הוא קצת תמים, והוא בונה תמונה אוטופית, סטרילית מדי - אין דברים כאלו.
אבל אני דווקא בעד התכנית, אך בשינויים מסויימים, אולי יותר שינוי הדגשים:
אולי לפני הכל חייבים לחזור ולחזור ולהדגיש שאנחנו מדברים על ספורט, ולא על המלחמה הצודקת כל כך מול איראן (למשל), ועד כמה שהספורט בנפשינו (אולי אפילו יותר מהמלחמה המדוברת ההיא מול איראן), וממלא חלקים מרכזיים בחיינו, כדאי שנתחייב לגילוי 'אחריות פרופורציה'. העונשים חייבים שיהיו פרופורציונאליים לעיסוק - גניבת כסף מהמדינה (ואזרחיה) על ידי טייקון ממוצע, נראית לי עבירה הרבה יותר חמורה, ומצדיקת עונש חמור כפליים (לפחות) מאשר שימוש בסמים על ידי רוכב. נכון, השאלה היא מה זה בדיוק עונש חמור, ועל זה קשה לענות באופן מדויק - הרי הפשע משתלם ליודע לשלם, וכל אחד לוקח באופן אחר את השנים שלו מאחורי סורג ובריח...
ועדות פיוס וצדק צריכות שיהיו קיימות, אבל לא כמוסד מרכזי, עוגן, אך חייבים לאפשר ערוץ מילוט למתחרטים. כאמור, הרבה לא יבואו להעיד מיוזמתם בכל מקרה, ואם יגיעו יגיעו מפחד עונש ולא לצורך ניקוי מצפון, כמו שזה בכל מקום אחר.אך אם לא נאפשר אפיק שחרור לחצים כזה - דרך מילוט למתחרטים - נמצא שהכוחות משני עברי המתרס רק הולכים ומתחפרים - מצד אחד ה'שלטונות' הולכים ומשכללים עד מאוד את שיטות העבודה שלהם, והצד השני נאלץ לשכלל גם את שלו - מה לעשות ככה זה עובד במלחמות - אז אנחנו רוצים מלחמות או הפשרת יחסים? - בהפשרות יחסים חייבים להתפשר ולמצוא אפיקים לשיתוף פעולה - חייבים למצוא מכנים משותפים (ניקוי הענף), ולא להמשיך ללבות את אש האינטרסים המנוגדים.
אני בעד נבוט ענק מימדים בידי גוף החקירה המוצע, ממש ענק, אבל חסרים לי מחוץ לרוכבים אובייקטים נוספים לחבטה - מה עם הקבוצות למשל?, מה עם האחריות שלהן לנעשה? - מעניין מה היה קורה אם היה מונח מעל ראשן עונש הרחקה ל- 5 שנים מהענף אם יתפס אחד מרוכביהן, או-10 שנים אם גם יתברר שהם ידעו מה קורה. הסכומים הנגבים מהקבוצות בעבור ייעול השיטה למניעת סמים לא פוטרת אותם משום אחריות. נכון, גם בכך אין חדש, אבל התהליך חייב לשתף את כולם, את כל המשתתפים, אולי אפילו לפי סדר הגודל שלהם במערכת, והוא חייב לבוא גם מהשטח ולא רק מלמעלה - מגופי החקירה רבי העוצמה והסמכות והעונשים הצפויים מהם לרוכבים שיתפסו - גם הרוכבים אך גם הקבוצות יהיו ברי ענישה מחמירה.
הרעיון שכסף למלחמה בסמים מגיע מהקבוצות נראה הגיוני, אך חסרה תמיכה כספית נוספת - אולי עוד כסף מהמדינות עצמן (ה-USADA כמובן מתוקצבת על ידי הרשויות האמריקאיות), אך גם מהגוף האולימפי העשיר כקורח, ואולי מהמארגנים עצמם - מה עם ה-ASO למשל?.

לסיכום:
אז מה עושים? - אם זה המצב - וכנראה שהוא כך - והענף כלל לא נקי כפי שהוא עלול להראות לכל מי ששותה בצמא את החומר שהוא כה אוהב לשתות - הנוזלים של ה- UCI, ושל השדרנים, ו'הפרשנים המקורבים' - אבל אנחנו בכל זאת עדיין לא מוותרים ורוצים אותו הרבה יותר נקי, אם לא נקי לחלוטין.
מבלי לשכוח שבספורט עסקינן, ולא חלילה במלחמות ברירה, שאנחנו כה אמונים על ביצוען, אנחנו מקימים שני גופים חדשים - האחד הוא גוף חוקר בעל כושר ענישה, ו'ועדת פיוס וצדק' (אפשר לחשוב על שם לא פחות מוצלח כמובן), ומזרימים להם כסף, הרבה כסף, שמגיע מהקבוצות, שהופכות גם הן ברות ענישה, וגם מכיוונים אחרים נוספים - המדינות, ומארגני המרוצים, לפחות אלו הגדולים.
ולמה יש לצפות? - אם יהיה שם מספיק כסף, גם לגופים החוקרים, ובכלל - למימון ההליכים השונים הקשורים בניקוי האורוות - אפשר בהחלט לצפות לשינויים, אולי לא דרמטיים ומהירים, אך הם יבואו.

זהו.