יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

בין מרוץ למרוץ

אריסטו (מימין) וידיד
אנחנו בבוקר יום ראשון, לפני הקטע ה-15 של הוואלטה, ולפנינו לפחות עוד שלוש דרמות, אם לא יותר - היום, מחר וביום שבת.
אולי כדאי שנשאל את עצמנו למה אנחנו (נכון, רק חלקינו) עדיין עוסק בתיאומים לגבי הסידורים הנחוצים לקראת ערב, בכדי שנוכל להתפנות ולראות את השידור, ועדיין לא איבדנו עניין - ובכן התשובה היא כי המרוץ בחיים - הוא נושם, הוא חי, הוא מלא פעילות, הוא דרמטי, והוא עדיין לא הוכרע - רחוק מזה, וקרוב לוודאי שהוא לא יוכרע עד למוצאי הקטע הלפני אחרון ביום שבת מצפון למדריד, בטיפוס לבוֹלָה דֵל מוּנדוֹ - 'הביצים של העולם'.
אז איך זה שבמרוץ המקביל, הצרפתי, כמעט לא היה עניין, וכמעט בשום שלב (נכון, פה ושם היה עניין אך הוא נמוג די מוקדם, וגם כשהיה אמור להתפתח עניין בקטע כזה או אחר זה לא קרה), ופה יש ויש (וגם בג'ירו 'מצב העניין' היה די דומה עד לסוף במילנו)? - ובכן לכך יש שתי תשובות:
בחירת/אופי המסלול והמתמודדים.
אם ננסה להשוות את הרכב המשתתפים בין שני המרוצים (אפשר גם שלושתם), נגלה שהמתמודדים הבכירים כרגע הם שניים שלא רכבו במירוץ הצרפתי - רודריגז וקונטאדור, ועל אף שולווארדה רכב בצרפתי, הוא לא הגיע לשם בכדי להאבק על יותר מקטע יומי (והצליח), וכך נשארנו עם פרומי - פרומי רכב (והתבזבז) בצרפתי כעוזר ההרים של וויגנס, וכוחותיו של אדם (רוכב) לא עומדים לו פעמיים רצוף, אחד אחרי השני (נכון, יש כאלה שמצהירים אפילו על יכולות ביוניות של חמש/שש בלילה, ועימם הסליחה), ואם נמשיך ונעמיק, נוכל למצוא שרודריגז רכב והלהיב גם בג'ירו בתחילת העונה, שם התחרה מול הייזדאל סקרפוני ובסוף גם די גאנט - ובהחלט קיבלנו דרמות גדולות - כך שמי שנמצא איתנו היום הגיע מוכן, וטרי (חוץ מאחד) - אחד נח בכפייה (קונטאדור), ואחד מרצון ועקב תכנון (רודריגז), ואחד לא נח כלל (פרומי), ואחד, ולווארדה, כה שמח לחזור לרכב לאחר ההשעיה, שלא תכנן את העונה כהלכה (והאמת שנקרא לדגל הקבוצה בדקה האחרונה כאשר התברר שהמיועד, קובו, כבר לא יהיה בכושר) - תקופת מאמץ מול מנוחה, והעמיס יותר מדי.
לו רק היה אפשר לעשות התאמה בין אופי המסלול לאופי המשתתפים היינו מקבלים תמיד דרמות - קיבלנו יותר התקפות  מהמתמודדים הראשיים ב- 5 קמ האחרונים אתמול (אך הדבר חזר על עצמו כמעט בכל יום עם סיום הרים, גם באלה שלא 'הוחשבו' כימים קשים במיוחד קודם לכן), מאשר בטיול הצרפתי כולו.
אז איך עושים זאת נכון? - לכאורה זה פשוט - הדרמות בטיולי הארצות הגדולים, אך גם בטיולים היותר קצרים, מתרחשות עקב פעילותם של מטפסי ההרים, המטפסים הטהורים, ולא על ידי 'נדבקֵי הגלגלים' (באנגלית זה נשמע קצת יותר 'טוב' - WHEEL SUCKER, שכמה מהם נראו היטב בטיול הצרפתי בשנתיים האחרונות), והיות שקטעי הטיפוס הארוכים נמצאים רק במרוצי קטעים, בארוכים או בקצרים, ובכדי לייצר מרוץ מלהיב, אחד כזה שהדרמות יהיו גם 'גבוהות להבה', כאלו שבהם משתתפים המתמודדים הבכירים, פשוט יש לשקול היטב את הרכב הקטעים, או - להוסיף עוד סיומי הרים ולהוריד נגד שעון.
אך במציאות, אין ממש (הרבה) ברירה - בטיולי ארצות חייבים להיכלל גם 'קטעֵי נגד שעון' - זו השפה - וזאת על אף  שאפשר בקלות למצוא התאמה בין כמות הדרמות, או יותר נכון היעדרן, לכמות המרחק נגד שעון. אך קל גם להבין שללא נגד שעון המרוץ יותאם למטפסי ההרים מלכתחילה, אפריורית (הם כמובן יזדקקו ל'פועלי מישור' {ROULEUR} חזקים בכדי לעבור בין הר להר), וזו לא הכוונה - מרוץ מרובה קטעים נועד לברור בין רוכבים שלהם יותר ממיומנות אחת (טיפוס הרים ו/או נגד שעון), אין מה לעשות.
אפשר להמשיך ולעסוק ולנתח כמעט עד אין קץ את האפשרויות, ואפילו להשתמש בתורת המשחקים - להכניס ולהוריד נתונים, אבל זה לא יעזור - כל עוד הכל יכול להסתיים ברגליים חלשות של אחד הרוכבים ביום נתון (היום למשל?), אין בזה כל טעם של ממש - אם נוריד או נוסיף קטע כזה או אחר - הרי באנשים (רוכבים) עסקינן, וכמו שחשב כבר אריסטו, כשמגיעים לאדם, לאינדיבידואל, אי אפשר לדעת שום דבר בוודאות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה